כל הפוסטים של הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')

אנחת רווחה רועמת תישמע בשבוע הקרוב במקומות בהם יתחדשו הלימודים במוסדות החינוך. השנה, בשל מגבלות הקורונה, קצרה רוח ההורים בדרך

מקובל להעלות על נס את נדבת הלב שהיוותה בסיס לבניית המשכן. כידוע, בתחילת פרשתנו השאיר ה' את מתן התרומות למשכן

בפרשתנו נותנת התורה הדרכה ספציפית לא רק בדבר היחס לשונה, כגון עבד ואמה, גנב וגזלן, אלא גם בעניין היחס לשונא:

משה רבנו, כולו היה קודש להנהגת האומה ולהבאת דבר ה' לעולם. כך אירע שמשה ישב "לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם… מִן הַבֹּקֶר

בשלושה ניסיונות התנסו בני ישראל במן שקיבלו במדבר: הראשון – לאסוף בכל יום רק את כמות הצריכה האישית-משפחתית של אותו

באמצע המתח, בין ההתראה על מכת בכורות לבין יציאת מצרים, מופיעה מצוות קורבן הפסח, המפרטת שורת מעשים טכניים, שלכאורה אינם

מה היה המניע שדחף את המיילדות במצרים לסרב פקודה לגזרת פרעה? מניין שאבו את הכוח לסכן את חייהן ולהציל את

לו הייתי מלך הייתי חש תסכול מכך שאחרי כל הכבוד הגדול שחולקים לי, מצפים ממני להקפיד על "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ

פרשת "ויקהל", שמדברת בפרוטרוט על בניית המשכן, מדגישה את הכינוס הלאומי הגדול של העם כולו לצורך מפעל ההקמה הגדול. הפתיחה

לאיזה כיוון פנו הכרובים? הפסוק בפרשה מזמן לנו אתגר פרשני בעניין זה. מצד אחד הוא אומר: "וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו", אך