כל הפוסטים של איזקסון מירון ח. (סופר ומשורר)

לאחרונה פורסמו נתונים מדאיגים ביותר לגבי הרמה של תלמידי ישראל במה שמכונה התבטאות "בשפת האם". מובן שהמשמעות העיקרית אליה מכוונים

בפרשת בהר, אנו מצווים על שופרה של שנת היובל. "שופר תרועה", שאותו מעבירים בכל הארץ ודווקא ביום הכיפורים. אין אלה

לפני שנים, זכיתי יחד עם אבי מורי ז"ל להיות נוכח בדיון על מושג האין סוף. ביני לביני, ובלי מחויבות לדיוק

ישנם אירועים המחויבים להיזכר במפורש לאחר קרותם. דיבור ה' אל משה "אחרי מות שני בני אהרון" נשמע מתוך מודעות לעיתוי

האדם כיצור סופר, היא תופעה משמעותית ביותר. קשה לאבחן מחשבות שלנו שאין בהן מניין מסוים של כמויות, תאריכים וסכומים כלשהם.

כיהודי מאמין ושומר מצוות, אני מתבייש מאוד נוכח כל המקרים שבהם מתנחלים ו/או מי שמזדהה עימם פוגע בגוף, בנפש וברכוש

בדיני הקורבנות שבפרשות השבוע משוחחות לתחושתי מספר שיחות. לא לחינם המילים של דיבור ואמירה חוזרות ונשנות. לכן, עלינו להאזין גם

פעמים רבות בשיחותינו אנו מתארים את העובדות "בגדול", בהכללה. המניעים לדיבור מסוג זה מגוונים: לעיתים כדי לא להטריד את השומעים

אחד הדברים המדוברים ביותר בחברה הישראלית הוא נושא האחדות. אין לדעת אם אדם מדבר יותר על הדברים שברשותו כדי לפרטם

בפרשת כי תישא אנו קוראים את הפסוק הבא: "ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה, קול ענות אנכי