איזקסון מירון ח. (סופר ומשורר)אחת המשניות הלכאורה "פשוטות" בפרק הראשון של "פרקי אבות", קובעת: "אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם". לכאורה דגש נוסף על הצורך לקיים מצוות לא מתוך כוונת "רווח" אלא מתוך חשיבות קיומן כשלעצמו. אולם הסיום מפתיע למדי בהשיבו אותנו למדרגה של מורא שמים, והרי רק עתה נדרשנו לקיים את המצווה לא מטעמי שכר ועונש!!
דומני שניתן להבין סיומת זאת בכיוון נוסף: בכל דרגה של אמונה ובכל מעלה של קיום מצוות, אין אנו רשאים לזנוח את הבסיס של יראת שמים. לא לחינם אברהם אבינו מסביר בנימוק זה מדוע היה צריך להסתיר את היותה של שרה רעייתו: "ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה, והרגוני על דבר אשתי". מדובר כאן לכאורה על ענין בסיסי ביותר של התנהגות אנושית תקנית ומוסרית. והנה בסוף אותה פרשה מדובר על "יראת אלוקים" ברמתה הגבוהה ביותר. כאן מלאך השם פונה אל אברהם אבינו לאחר הניסיון הקשה של העקדה. "ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני". זאת כבר יראת ה' שאכן אין בה כל חישוב של שכר ועונש, אלא היא מוחלטת ואינה מותנית בדבר.
אולם מבקש אני לשוב ליראת ה' הבסיסית והלכאורה "פשוטה". נדמה לי שהמאמר מפרקי אבות, שאותו הזכרנו בתחילת דברינו, מכוון אליה. משתמע מכך שיראת השם "הבסיסית" צריכה להיות מצויה בתוכנו ומכוונת את דרכינו בכל הדרגות האמוניות שאנו זוכים להגיע אליהן. אין אדם אשר "רשאי" לדלג על קיום קבוע ומכונן זה. יראה זאת נדרשת מכל אחד ואחת במסגרת שיקוליו הפרטניים ביותר והכלליים ביותר. גם תלמיד חכם וגם מנהיג חשוב וגם בעל מידות והישגים נותרים כפופים לדרישה זאת ללא התנשאות וללא התחכמות.
יראת שמים יסודית זאת רלבנטית כמובן גם לתקופה של חשבונות נפש. מכוחה, כל אדם רשאי וחייב להתחרט על כישלונותיו ולהביע כראוי את חרטתו. אולם הדבר חל גם על מי שאמור למחול ולסלוח. לעיתים פעולת המחילה קשה לנו יותר מאשר בקשת המחילה! עלינו לא להקשות את לבנו אלא להבין את "עוצמת" החולשות האנושיות המצויה אצל כולנו. לענ"ד יראת השם היסודית אינה רק מקור לזהירות ולצניעות במעשים אלא גם פתח קבוע ליכולת למחול ולסלוח לאחרים.
קשה לי לעיתים לראות את עצמנו מתחננים בפני הקב"ה ולהבדיל רגע אחר-כך אוטמים את לבנו בפני מצוקה, תחנונים וחרטה של אחרים כלפינו. את הרכּות וההבנה עלינו לשמור ולפתח כחלק מיראת השמים הדורשת מעִמנו לדעת גם להצטער על עוולות שלנו וגם להצטער על מצוקתם של האחרים כשהם מבקשים את סליחתנו.
יראת שמים בסיסית שאותה חיפש אברהם אבינו במחוזות השונים חיונית לדורנו ולמקומותינו. היא זאת שעשויה למנוע התחכמויות מיותרות מכולנו, בחיינו האישיים ובחיינו הלאומיים והציבוריים.
