
אל תקנאו באהבה
פרשת תולדות היא פרשה רוויית יצרים ורגשות. יש בה תחרות ומריבה, שנאה וקנאה. היריבות והקנאה בין יעקב לעשיו מופיעה גם בהפטרה, כאשר עם ישראל תובע

פרשת תולדות היא פרשה רוויית יצרים ורגשות. יש בה תחרות ומריבה, שנאה וקנאה. היריבות והקנאה בין יעקב לעשיו מופיעה גם בהפטרה, כאשר עם ישראל תובע

הפטרת פרשת חיי שרה מניחה בפנינו את סוגיית הזקנה. סוגיה זו מופיעה גם בפרשה ומהווה חוט מקשר, אם כי סותר, בין השתיים. פנים רבות לזקנה

גולת הכותרת של ההפטרה, מבחינתי, אינה דווקא הטקסט הנגלה, אלא פרשנות המצויה בין המילים, וחושפת בפנינו את יסודות הטיפול הנפשי. את עיקרי הדברים למדתי מהגב'

פסוק שנחבא בתוך הטקסט, חייב אותי לעצירה והרהור: "וְיָדַעְתָּ, עִם-לְבָבֶךָ: כִּי, כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ, ה' אֱ-לֹהֶיךָ, מְיַסְּרֶךָּ." (דברים ח', ה'). הוא מתכתב לטעמי עם

שתי מעילות נזכרות בסמיכות זו לזו בפרשה: מעילת אדם בה' ומעילת אישה בבעלה. מעילה, משמעה ביצוע מעשה הונאה הכרוך בשימוש אסור בנכסים (כגון: ממון, תואר,

שלוש פעמים נשים שנואות בפרשה: "כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה…" (דברים, כ"א, ט"ו) "כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה; וּבָא אֵלֶיהָ, וּשְׂנֵאָהּ" (שם, כ"ב, י"ג)

משה רבנו התחנן אל ה' לקבל אישור, לזכות לראות את הארץ הטובה אליה הוביל את העם קשה העורף, 40 שנה. הוא סורב, סירוב הרמטי וכואב,

חמישה פסוקים מוקדשים בתחילת הפרשה, ל"מיקום" דבריו של משה וביסוס הקשרם: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל,

"וַיָשָב יִּצְחָק וַיַחְפֹר אֶת בְאֵרֹת הַמַיִּם אֲשֶר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָביו וַיְסַתְמוּם פְלִּשְתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵמוֹת כַשֵמֹת אֲשֶר קָרָא לָהֶן אָביו. וַיַחְפְרוּ

דוד המלך עומד למות ומכין את בנו שלמה לשלב הבא בחייו: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר. אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ…"