כל המאמרים במדור רפואה ע"פ היהדות

אחד מדיני הקורבנות הוא שאסור להקריב בבית המקדש שאור ודבש: "כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לד'" (ויקרא ב, יא). התורה מלמדת

ביום שמיני עצרת, החג שאחרי חג הסוכות, יש ממד חידתי. זהו חג שכותב התורה מצווה עליו מבלי לתלות אותו בשום עילה. הרב חרל"פ, כתב לפני

חומש 'ויקרא' מכונה בפי חז"ל בשם 'תורת כהנים'. לכאורה הכינוי הולם את החומש ולו משום שרובו ככולו עוסק בענייני המקדש וקדשיו, קרבנות, ומצוות הכהונה. אלא,

הטבח ב-7 באוקטובר הוביל את ישראל למלחמה שטרם נראתה כמותה מבחינת כמות החיילים הפצועים, אך יותר מכך חומרת הפציעות קשות מאוד. הודות לטיפול המסור והאיכותי

פרשיות "ויקהל" ו"פקודי" מופיעות לאחר חטא העגל. לפי פשוטו של מקרא נראה שפרשת המשכן נאמרה למשה לפני מעשה העגל, אך במדרש מובא שפרשת המשכן נאמרה

הפרשה פותחת במניין בני ישראל הנעשה באמצעות תרומה של מחצית השקל (שמות ל' י"ג). מהיכן צץ לפתע הצורך לתת מחצית השקל? בתחילת פרשת תרומה נאמר,

התורה מקדישה יותר מ-40 פסוקים לתיאור בגדיו של הכהן הגדול, ומספרת לנו שמשה צריך להכין לכהן בגדים שיהיו "לכבוד ולתפארת". לכאורה, היהדות אמורה להתמקד בפנימיות בלבד, ברוחניות,

בפסוקים הראשונים של פרשת 'תרומה' מופיע הציווי לקחת תרומה למשכן: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ". כל החומרים לבניית המשכן הם חומרים וחפצים מחומרי חיינו

בפרשת משפטים מובא דינו של המכה את רעהו "וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף, ולא ימות ונפל למשכב…רק שבתו יתן ורפא

דוד בן גוריון, בנאום שנשא ביום העצמאות השביעי למדינה, אמר: "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים"! מסורת פרשנית ענפה עוסקת בשאלה