כל המאמרים במדור רפואה ע"פ היהדות

השבוע נחוג חג החנוכה. לפי המתואר בספר המכבים, הרקע ההיסטורי שהביא לגזרות אנטיוכוס, אותן הגזירות שמנעו יהודים מלשמור על זהותם והביאו להתקוממות לא הונחתו ללא

  "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (שם  ט' ד'). פסוק זה המלמד על איסור 'שפיכות דמים' משמש, בין

מרבית הפרשה סובבת סביב פטירת יעקב אבינו – הברכות שמברך את בניו לפני מותו, הצוואה, מסע הקבורה לארץ ישראל, המצב שנוצר אחרי מות יעקב והדרך

העימות בין יהודה ליוסף מגיע אל שיאו ואל הכרעתו: "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני… כי כמוך כפרעה" (בראשית

סיפור יוסף ואחיו נפתח בפסוקים הבאים: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת

בפרשה מסופר על דינה שנחטפה על ידי שכם בן חמור נשיא החווי ונאנסת על ידו. לאחר האונס, שכם רוצה לשאתה לאשה. בני יעקב דורשים מכל

מחתונת יעקב עם לאה ועם רחל נלמד יסוד הלכתי, 'אין מערבין שמחה בשמחה'. בתלמוד הירושלמי למדו זאת ממה שאמר לבן "מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ

הפרשה מתארת את הריונה של רבקה אחרי עקרות של עשרים שנה ותפילה של בני הזוג. ברגע של מבחן רבקה אומרת: "…אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי…" (כ"ה,

כשאליעזר מוסר את הוראת אברהם למשפחתה של רבקה, עת יבקש את ידה, הוא מספר על ההנחיה שקיבל: "אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי,

בפרשה הקב"ה כורת עם אברהם את ברית בין הבתרים ומצווה אותו על ברית המילה. ברית המילה היא מצווה חד-פעמית, שתכליתה ליצור סימן בלתי הפיך בגוף.