כל המאמרים במדור רפואה ע"פ היהדות

בפרשת תרומה נאמר "וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ" (שמות, כ"ה י'). על פי המתואר בפסוקים בְּצַלְאֵל בֶּן

הסימן פותח את הלכות רפואה בשולחן ערוך כך: "נתנה רשות לרופא לרפאות, ומצוה היא" (יו"ד של"ו סעי' א'). מקורה של הלכה זו בפרשת השבוע, "וכי

עשרת הדברות המוזכרים בפרשה מוזכרים גם בספר דברים, בפרשת 'ואתחנן'. קיימים הבדלים בין נוסח הדברות בשני המקומות. אחד מההבדלים הוא בנוסח הדיבר החמישי, 'כיבוד אב

הפרשה פותחת ומתארת את יציאת ישראל ממצרים: "ויהי בשלח פרעה את העם וְלֹא נָחָם אֱלוֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים". התורה מתארת את הדרך הקצרה ביותר ומיד

                    פרשת השבוע מגוללת את שלוש המכות האחרונות שהמצרים חווים לנוכח התעקשותו של פרעה שלא לשחרר

מחקרים הוכיחו שנחישות חשובה יותר להצלחה מאינטליגנציה. על פי התזה של "עקומת הפעמון" ניתן היה לצפות כי בעלי האינטליגנציה הגבוהה יגיעו להצלחות המשמעותיות ביותר –

פרשת השבוע עוסקת בעידן החדש שאחרי מות יוסף. ממשפחה המבורכת בשבעים נפש, הם הופכים לעם שמספר בניו אינו ניתן למניה: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו

בסופה של פרשת 'ויחי' מספרת התורה על פטירתו של יוסף בהיותו בגיל מאה ועשר שנים: "וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר

בפרשת ויגש, אנו מוצאים את הרגעים האינטימיים בהם יוסף בוכה ומגלה את השייכות שיש לו למשפחתו למרות שנות הניתוק. מילת המפתח של נאום יהודה, כפי

חנוכה חבוק וקשור באור – גם כזה שעל פניו לא קשור לאירועי החג. דרשות שונות הקשורות לחנוכה מצביעות על כתמי אור המשמשים בערבוביה עם החושך.