
קשיות עורף ברגעי משבר
כאשר נודע למשה, עוד בהיותו בהר, על מעשה העגל, אומר לו הקב"ה: "רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא". ביטוי זה חוזר פעם

כאשר נודע למשה, עוד בהיותו בהר, על מעשה העגל, אומר לו הקב"ה: "רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא". ביטוי זה חוזר פעם

פרשתנו עוסקת בבגדיו של הכהן הגדול. אחד מבגדיו המיוחדים של הכהן היה החושן. בתוכו היו נתונים האורים ותומים, שבאמצעותם היו שואלים בסוגיות לאומיות גורליות. החושן

המשכן וכליו מתוארים בפרשתנו לפרטי פרטים. אף שלמשכן היה ממד עראי, ומפעם לפעם נדרש העם לקפל ולשאת אותו, בכל זאת הוא נבנה בהשקעה גדולה. הארעיות

בסוף הפרשה מתוארת "ברית האגנות", שהיא המשך ישיר למעמד הר סיני. משה מנצח על המלאכה ובונה מזבח ו-12 מצבות. בברית זו העם התחייב לקיים את

ההתרגשות הגדולה שאחזה בעם לקראת מעמד הר סיני נתנה את אותותיה בעת שהגיעו לרגלי הר סיני: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי… בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר

לאחר שהבחינו בני ישראל במצרים הרודפים אחריהם במדבר, הם רטנו על משה שהוציאם ממצרים ובקשו לחזור לעבדות במצרים. משה ניסה להרגיעם ואמר להם: "אַל תִּירָאוּ

בני ישראל עומדים לצאת ממצרים, ומשה מוצא לנכון להשמיע באוזני העם ציווי שמתייחס לעתיד: "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" . ציווי זה

המפגש בין העם למשה אינו נושא פרי: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". מסביר אבן עזרא: "ולא

מראשית ימיו נתפס משה כסקרן ואכפתי. הוא יוצא מהארמון לראות את אחיו והוא מושיע את בנות יתרו בהגיעו למדין. גם אל מול הסנה הבוער לא

לפני פטירתו מבקש יעקב מיוסף: "וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם". לדעת רש"י, המילים חסד ואמת מכוונות לקבורת המת: "חסד שעושים עם המתים