הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)המשכן וכליו מתוארים בפרשתנו לפרטי פרטים. אף שלמשכן היה ממד עראי, ומפעם לפעם נדרש העם לקפל ולשאת אותו, בכל זאת הוא נבנה בהשקעה גדולה. הארעיות שלו, הנמצאת עמוק בבסיס הקמתו, לא מבטלת את הצורך להתאים את הצבעים, לצפות בזהב, לחבר באופן מדויק לולאות לקרסים.
תיאור ייחודי לכך נמצא בפסוק: "וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ בַּקְּרָסִים וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד". כאמור, המשכן היה עשוי מסוגים רבים של חומרים ומורכב ממאות חלקים שונים, והכל בהרמוניה. תפקידו של המשכן, אם כן, לאחד את הדברים שמטבע בריאתם נראים בודדים ומנותקים. ייתכן שכוונת התורה, שמדגישה "והיה המשכן אחד", ללמדנו שגם אם העולם שסביבנו נתפס, במבט ראשוני, כמקום שבו דברים אינם קשורים זה לזה, הרי שבמבט אמוני, מבט של קדושה, כל הדברים מתחברים יחד לאחדות הרמונית נפלאה אחת שתכליתה גילוי שם ה' בעולם.
וכך כותב אבן עזרא: "והמשכן קראו אחד כולל הכל, כי כל גוף אינו דבר אחד, רק הוא מחובר מאחדים. וככה ה' הנכבד, שהוא אחד כולל הכל ונקרא אחד, וכן העולם הקטן והגדול".
על אף ייחודו של המשכן כמבנה שמחבר את כל חלקיו, קיימת נקודה מהותית יותר המתייחסת לעם ישראל, שהתמסר לבניינו של המשכן. ההוד וההדר שקיימים במשכן מתבטאים בשותפות של כל חלקי העם בעשייתו. נקודה זו מודגשת דווקא בעת שהוקם המשכן, כאשר הכתוב מייחס את בניית המשכן לכלל ישראל: "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל …", למרות שהעבודה נעשתה בעיקר על ידי האומנים.
כל אחד תרם את חלקו ולולא החלק של האחר, הקמת המשכן לא הייתה מתאפשרת
מסביר אור החיים: "עוד נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה. ואולי כי לזה רמז באומרו: ואהבת לרעך כמוך, פירוש לצד שהוא כמותך כי בשלומו ייטיב לך ובאמצעותו אתה משלים שלימותך, ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך". כלומר, אדם הוא שלם בזכות האחר, כך גם התורה ניתנה לעם ישראל כולו ולא ליחידים כי קיומה נעשה על ידי הכלל ביחד. אור החיים מסביר שיש מצוות שמתקיימות דווקא על ידי כהנים, ויש כאלה המתקיימות דווקא על ידי נשים, כך שאין אחד היכול לקיים את כל התורה כולה.
כך הוא מסביר את משמעות המצווה: "ואהבת לרעך כמוך" – הזולת הוא חלק ממך, הוא עוזר לך להגיע בעצמך לשלמות. נקודה זו באה לידי ביטוי בבניית המשכן עצמו. כל אחד תרם את חלקו, ולולא החלק של האחר, הקמת המשכן לא הייתה מתאפשרת. הנאמר בפרשתנו שהיה המשכן אחד, הכוונה שהמשכן היה מורכב מחלקים שונים שיצרו הרמוניה בין כל חלקיו. זאת ועוד, המשכן נבנה על ידי כל חלקי העם שתרמו לבנייתו כל אחד לפי כישרונו.
מכאן נלמד, שקהילה בריאה היא זו הנותנת מקום לכל אחד ואחת. יש כאלו שהם יותר דומיננטיים ויש שפחות, אבל בסופו של דבר לכל אחד ואחת יש מקום. במהלך המלחמה ראינו את החיבור בין החלקים השונים של העם. השותפות המיוחדת שנרקמה בין כוחות היבשה לכוחות האוויר, בין לוחמים לתומכי לחימה, הייתה מעוררת השראה, וזאת חרף המחלוקות וההשקפות השונות בין האנשים השונים. כוחנו באחדותנו. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
