פרשתנו מתארת את האומץ וההעזה של בנות צלפחד, בבקשתן נחלה בארץ ישראל. בנות צלפחד יצאו מאזור הנוחות שלהן, והעמידו את עצמן במקום שאינו טבעי להן.
גם בשנה הארבעים להליכת בני ישראל במדבר, העם המשיך בתלונותיו על מזון ומים ודומה שלקחים לא הופקו. בפרשתנו שתי תלונות דומות, אולם ניכר פער משמעותי
בשעה שגלי השנאה שוטפים את הרחובות נוכל לחדש את החוזה החברתי רק באמצעות מפגשים ושיח משותף לאחר שהאדמה בלעה את קרח ועדתו על רקע המחלוקת
העולם יכול להיות טוב יותר ומתוקן יותר אם נשים תהיינה מעורבות בהנהגתו כיצד היתה מסתיימת הפרשה אם היו נשלחות "מרגלות" ולא מרגלים? לו יצויר, שמשה
מתוך הדיאלוג של משה עם חותנו ניתן להבין עד כמה גרים יכולים להוסיף ולתרום לעם ישראל כולו לקראת תחילת תנועתם של ישראל במדבר, הפציר משה
בזמן שבבית לחם מתעלמים מרות, יושב בעיר גביר זקן, שמצליח לזהות נערה צעירה ואומללה, ולהעניק לה תחושה של בית אחד הדיאלוגים הקשים במגילת רות הוא
הקהילה צריכה לעודד היכרות מעמיקה עם כל אחד ואחת, ולהכיר בחשיבות של כל אחד ספר במדבר פותח במפקד של עם ישראל, שנעשה בשנה השנייה לצאת
המסר העולה מהתורה, שגם אם יש שיקולים כלכליים של תחרות ורווחיות, יש לשקול גם שיקול מוסרי של תמיכה במי שקרוב לנו אחת לכמה שנים, ובעיקר
כשם שכוח קבוצתי מעניק תנופה למטרות חיוביות כך עלול הוא להשפיע לרעה פרשתנו חותמת בסקילתו של המקלל על ידי בית הדין. אולם, מתוך עיון בפסוקים
איסור הקללה שבפרשתנו מופנה כלפי החרש: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ…". אולם, בספר שמות ניסוח האיסור מתייחס דווקא לשדרת ההנהגה הן ביחס למערכת המשפט, והן ביחס לממשל:
