כל המאמרים במדור מבט לחיים מתוך הפרשה

בספרות האגדה מתואר ערב יום הכיפורים כיום של מפגש משפחתי ובמיוחד בין אדם לרעייתו, כמו בסיפור אודות רב רחומי ואשתו. התלמוד מתאר שרב רחומי נעדר

מספר הקולות שנדרשים אנו לשמוע בתקיעת שופר עבר שינויים במהלך הדורות. המילה "תרועה" מוזכרת בתורה שלוש פעמים; שתי פעמים ביחס לראש השנה, ופעם אחת בהקשר

על האדם לשלב בחשבון הנפש גם את מעשיו הטובים ואת הישגיו הרוחניים במהלך שבע שנים נדרש אדם להצהיר שנהג כדין ביחס למעשרותיו מהיבול שהיה לו

האם מותר לאדם שעובר ליד כרם השייך לאיש שאינו מכירו לטעום מהענבים? לכאורה תשובה לכך ניתן לקבל מפרשתנו: "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ

נשמת אפו של הצבא היא ביצוע משימותיו. בצבא המשימה קודמת לאדם. ייעודו של הצבא הוא לנצח במלחמה, והחייל הלוחם הוא אמצעי לצרכיו של הצבא. כך

בשני מקומות בתורה ישנה סקירה רחבה על שנת השבע. בספר ויקרא השנה השביעית מכונה שבת. שם בעיקר מתארת התורה את מצוות שביתת הארץ. כאשר אדם

אידאלים שמנותקים מפרטים עלולים להתמוסס יש המקפידים לקיים את המצוות החמורות והמשמעותיות אך מזלזלים במצוות הנראות קלות ולא חשובות. הפסוק הפותח את פרשתנו מבקר תפיסה

בעוד שבתשעה באב נחרב הבית בעטיה של שנאת חינם הרי שט"ו באב מסמל את האהבה וההתחשבות ייחודו של ט"ו באב מתואר במשנה (תענית ד,ח): "אמר

הפרשה פותחת בתיאור מפורט של מסעות בני ישראל במדבר. וכך מפרש רש"י את הצורך בפירוט המסעות: "למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י

בתחילת הפרשה, כאשר משה מפרט את דיני הנדרים לבני ישראל הוא פונה תחילה בפנייה ישירה אל מנהיגי הציבור: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל