כל המאמרים במדור מבט לחיים מתוך הפרשה

פרשתנו מתארת פגישה מרגשת בין יתרו למשה, בין החותן לחתן. הרקע לפגישה הזו היא ההתרגשות הגדולה של יתרו, כאשר הוא שומע על הניסים הגדולים שאירעו

מאז ראשית האנושות נגזר על האדם – "בזיעת אפך תאכל לחם". במהלך הדורות העצמנו את גזירת הקב"ה לא רק לדאגה על הצרכים הבסיסים, אלא לדאגה

פרשת 'בא' מתארת את שלוש המכות האחרונות שספגו המצרים. בעוד בשבע המכות הראשונות לא התקיים מו"מ ביחס לזהות המשתחררים, אלא פרעה סירב עקרונית לשחרר את

בשעה של מאבק הישרדותי, כל חושיו של האדם מכוונים לפעולה אשר תציל את חייו. אין  פניות לשמוע הבטחות עתידיות. גם בתקופות של שגרה רבים מצויים

משה רועה את צאן חותנו במדבר, ולפתע הוא רואה תופעה יוצאת דופן: סנה (שיח קוצני) בוער שאינו נשרף. משה מייד משנה את מסלול הליכתו: "אָסֻרָה

צום עשרה בטבת מציין את תחילת המצור על ירושלים. שאר הצומות באים על חורבן ועל פורענות בעם ישראל: י"ז בתמוז מציין את הבקעתה של העיר;

מאז נעלם יוסף, יעקב ממאן להתנחם וחי בדכדוך ובעצבות מתמדת. הצער הגדול גרם לכך שזקנה קפצה עליו. נקודה זו מובלטת במפגש שמתרחש בין יעקב לפרעה.

לאחר הדרמה שחוללו החלומות בבית משפחת יעקב, בתזמון מורכב ובעייתי מחליט יעקב לשלוח את יוסף למצוא את אחיו הרועים אי שם עם הצאן. רגע אחד

השהייה בבית לבן מגיעה לקיצה. יעקב חוזר לארץ ישראל למציאות מורכבת. גם לאחר שהצליח לחמוק מלבן ולשרוד בצורה מכובדת את המפגש עם עשיו, נאלץ יעקב

יעקב נאלץ להתחתן עם שתי אחיות בשל תעלוליו של לבן חותנו. נישואיו עם לאה גרמו ליעקב תסכול, והוא מתבטא על כך בחריפות: "הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי