
על גמטריאות
הנבואה והמסר הישיר, פסקו ועברו מן העולם. דבר ה' יתפרש ע"י חכמים אבות ג', י"ח "רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר: קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, הֵן הֵן

הנבואה והמסר הישיר, פסקו ועברו מן העולם. דבר ה' יתפרש ע"י חכמים אבות ג', י"ח "רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר: קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, הֵן הֵן

אבות ג', י"ח "רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר: קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת. תְּקוּפוֹת וְגִמַטְרְיָאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה" (אבות ג', י"ח). משנתנו מציגה היררכיה בנוגע

הכרה בסופיותנו ובצרכינו הגופניים, חיונית לעבודת הבורא שלנו אבות ג', י"ז "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ; אִם אֵין דֶּרֶךְ

אבות ג', י"ז "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה (ראב"ע) אוֹמֵר: אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ; אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין

אבות ג', ט"ז "הוּא הָיָה אוֹמֵר: הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים: הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת

אין לראות בפורענות כעונש או אכזריות שרירותית, אלא פוטנציאל לגילוי אמוני אבות, ג' ט"ז "הוּא הָיָה אוֹמֵר: הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל

אבות, ג', ט"ו "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוב הָעוֹלָם נִדּוֹן; וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה". במשנה שלפנינו רבי עקיבא מנכיח את חשיבות המעשה. גם אם

אבות, ג' ט"ו "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוב הָעוֹלָם נִדּוֹן; וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה". משנתנו היא מהמופלאות והאהובות עליי ביותר, בהילוכה על החבל הדק בין

אבות ג, י"ד "הוּא הָיָה אוֹמֵר: חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת

אבות ג, י"ג "רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִילִין לְעֶרְוָה. מָסֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה. מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעֹשֶׁר. נְדָרִים, סְיָג לִפְרִישׁוּת. סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה". "לאיש אחד