כל המאמרים במדור עיונים בפרשה

מספרים על אשה תמימה שהייתה מקשיבה כל שבת מעזרת הנשים לקריאת התורה, ובכל שנה, כשהגיעו לפרשת השלכת יוסף אל הבור ומכירתו, הייתה פורצת בבכי. עד

דינה גדלה בביתם של יעקב ולאה, בית שחינך את בניו ליראת אלקים ולאהבת הבריות בדרכו של סבא אברהם. והנה, בצאתה לראות בבנות הארץ היא נתפשת

ניגודי אינטרסים בין אח לאח או בין אחות לאחות מלווים אותנו לכל אורך ספר בראשית. אף רואים אנו הבדל בין התנהגות האחים להתנהגות האחיות. אצל

עם מלוא עמידתו האיתנה ואהבתו לארץ ישראל של מורי ורבי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, השקפתו ועמדתו ביחס לזכויות הנכרים החיים בארץ הייתה כי אין

שלמה המלך אומר: "טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים" (קהלת ז ה), אין להבין את דבריו כפשוטם: שדברי החכם טובים יותר מדבריו של

נח ומשה רבנו כל אחד היה מנהיג בדורו, אלא שלכל אחד מהם היה מסלול הפוך כמו שמובא במדרש (ב"ר פל"ו ג): "חביב משה מנח– נח משנקרא:

הבכור והנבחר לא תמיד הולכים שלובים כאחד במקרא. רבים המקרים בהם דווקא הצעיר הוא שנבחר להיות הבן הממשיך. כך היה אצל אדם הראשון ועל זה

הראי"ה בספרו "עין איה" מסביר את ההבדל בין נר שבת לנרות חנוכה לא רק בתחום המעשי אלא גם בסמלים שכל אחד מהם מייצג: השבת מייצגת

בדרכו לארץ ישראל חושש יעקב אבינו משתי סכנות, האחת סכנה קיומית מיידית "פן יבוא עשו והכני אם על בנים", והשנייה סכנה קיומית לטווח רחוק בגיבוש