"דָּבָר אַחֵר: 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת' – אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַר 'אֵלֶּה' – פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, 'וְאֵלֶּה' – מוֹסִיף שֶׁבַח עַל הָרִאשׁוֹנִים. 'אֵלֶּה תוֹלְדוֹת
"רבנו הקדוש חשש בשיניו י"ג שנה, וכל אותן י"ג שנה לא מתה חיה בא"י, ולא הפילה אשה עוברה בא"י. בסוף י"ג שנה כעס רבי על
"אָמַר רַבִּי יוּדָן: כְּשֶׁהָיְתָה חֲמָתוֹ שֶׁל יְהוּדָה עוֹלָה, הָיוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יוֹצְאוֹת מִתּוֹךְ לִבּוֹ וְקוֹרְעוֹת אֶת בְּגָדָיו, וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּעֲלֶה חֲמָתוֹ, הָיָה מְמַלֵּא אַפּוּנְדָּתוֹ אֲפוּנִין
"את חטאי אני מזכיר היום, פרעה קצף על עבדיו וגו', ושם אתנו נער עברי עבד וגו'. ארורים הרשעים שאפילו הטובה שעושים מתכוונים לרעה, שאמר שר
"מה כתיב למעלה מן הענין 'ואלה המלכים' וגו' וכתיב הכא 'וישב יעקב'? א"ר חוניא: משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתיירא מהם
"ויבכו – למה בכו? משל למה הדבר דומה? לזאב שבא לחטוף את האיל, התחיל האיל לנגחו. נכנסו שיני הזאב בקרני האיל, זה בוכה וזה בוכה.
וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה א-להים וגו', אמר ר' ברכיה: בכל מה שתבע יעקב מן הקב"ה השיבו. אמר: אם יהיה א-להים עמדי, השיבו: והנה
"'ֹוַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ'. זה יצא וזה נכנס, היאך
"ואברהם זקן" (בראשית כד, א). "זקן זה קנה שני עולמות. שלושה נכתרים בזקנה ובימים, ושלושתן היו ראש לניסיון: אברהם, יהושע ודוד. אברהם ראש לאבות, יהושע
רבי יודן בר' סימון אמר: משל לאחד שהיה בידו שתי קפליות. הוליכן אצל נפח, אמר לו יכול אתה לתקנם לי? אמר לו: לבראתן כבתחלה אני
