כל המאמרים במדור הגיגים

דווקא בפרשה האחרונה, בימיו האחרונים, מתגלה לנו יעקב אחר המנסה להוביל את ההיסטוריה ולא להיות מובל על ידה. הוא 'עושה דווקא' ליוסף ומשכל את ידיו.

ישנן שתי גרסאות למה שקרה בעבר הנוראי, כפי שיוסף הצדיק מנסח זאת. האחת, באוזני שר המשקים, בבור במצרים – "כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם

ריכוז כזה של כנות איננו מוצאים במקרא באף מקום. "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ, כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים …אִם כֵּנִים אַתֶּם, אֲחִיכֶם אֶחָד

אלימות, במובנים רבים, היא תולדה של "אילמות". היכן שמסתיימות המילים, מתחילים המעשים זה מתחיל מ – "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" ומסתיים באופן זמני

יעקב בחכמתו, צדקותו וניסיונו, הסיט את המאבק הצפוי והגורלי ממאבק בתחום ההוויה אל תחום ההכרה הפחד שאחז את יעקב מפני המפגש עם עשיו ברור ומתואר

היסודות בחלום: שמיים, ארץ, מלאכים, עלייה וירידה, הם המטאפורות הבסיסיות לתיאור ישותו, חייו ושאיפותיו של העם היהודי תורת ההכרה – אֶפִּיסְטֵמוֹלוֹגְיָה היא ענף של הפילוסופיה המתרכז במהות

עוד סיפור מקראי לכאורה מוזר ובלתי סביר בעליל. יעקב אבינו "איש תם יושב אוהלים", עושה את עסקת חייו, קונה בכורה בנזיד עדשים. הוא 'מנצל' הזדמנות

לגבולות הקרקע והקניין ברמה הפרטית, ובוודאי הלאומית, משמעות לגבולות המוסר בפילוסופיה המדינית של העת החדשה מחלוקת מפורסמת (ועל מה אין מחלוקת?) בשאלת זכות הקניין של

האדם המחפש משמעות לחייו אחוז ביכולת לחיות ולהכיר בחוקי הטבע, אך בו בעת “להתריס” כנגד ה”הגיוני” ו”המקובל” “וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה בֵן,

גבולות היכולת השכלית של האדם צומצמו אל גבולות חוקי הטבע. שם לא נמצאת האמונה    היכן נמצאת האמונה? האדם זקוק למרחב חופשי של בחירה גם