כל המאמרים במדור הגיגים

על סרגל אחד של זמן נמצאים כל חגי הגאולה: פסח, יום העצמאות, ל"ג בעומר, יום ירושלים, שבועות. ימי חג אלו מציינים את זמן היווצרותה של

מדוע מבטאת התורה את בחירתנו בדרך הנכונה כהליכה? במילים אחרות: מדוע אם בחוקותי תלכו? הליכה בפשטות היא תנועה של האדם ממקום למקום. האם לשורש ה-ל-ך,

לנגד עינינו המשתאות, הולכים ונערמים הסיפורים על אזרחים וחיילים שמסרו את נפשם למען עם ישראל. נדמה, כי גדולים מעשים אלו מכל אשר הכרנו בעבר. עוצמת

התמקדות בצד האטימולוגי של המילה "סופר" מעלה מסקנות מעניינות. עד להתפתחות העברית המודרנית במאה ה-19, לא שימש המונח "סופר" לתיאור של כותב או יוצר, והמונח

מהו הפסוק הבסיסי ביותר בתורה? כולנו מכירים את התשובה מתוך הספרא: "ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה" (קדושים, פרשה ב, פרק

'הבנת' אירועים לא נעימים ברמה אישית או ציבורית, באה לידי ביטוי במשפט המתרץ: "ככה רצה הגורל". אירועים משמחים יותר זוכים למשפט אחר: "הכל בהשגחת ה'

שתי פרשיות שלמות עוסקות בנושא רפואי שלא מלבב את הנפש, בלשון המעטה. סוגים שונים של צרעת הבאה על האדם, על כליו, על בגדיו ועל ביתו.

כאשר ביקשתי בקבוצה של אנשים המכונים 'דתיים': '"מי שחושב כי הוא דתי שירים את ידו", אף אחד לא הרים את ידו. לתמיהתי, השיבו רוב החברים

האם כאשר דרשנים מנסים לפרש את פסוקי המקרא הנוגעים לאירועים כרונולוגיים (מי, מה, מתי), הם מנסים לקבוע את ה'אמת ההיסטורית'? ואם התורה לא פירטה ולא

יהודי שחי בתקופת המשכן או בתקופת המקדשים, לא שאל שאלות נוקבות על נושא הקורבנות. נפשו לא נקעה ב"כבש אחד בבוקר וכבש אחד בין הערביים". נפשו