כל המאמרים במדור פסח

הפיוט שמופיע בסיומה של ההגדה של פסח שימש במשך מאות בשנים כר פרשני מעמיק ונרחב לרבים מגדולי ישראל להציע את משנתם על חג הפסח. כל

חג הפסח ידוע ומיוחד בדקדוקי ועיוני הכשרות וההקפדה על ביעור החמץ שבו. דקדוקים אלה אף זכו לעיגון בכתובים (מובאה מפורסמת היא בשם האר"י שמי שנזהר

הרב ישראל מאיר לאו הרב הראשי לישראל ארבעה שמות לו לחג הפסח ואלו הם:"חג החרות", "חג האביב", "חג הפסח", ו"חג המצות". באופן עקבי התורה מקפידה

"כגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול". סדר מנייתם של ארבעת הבנים בהגדה שונה מהסדר בו הם

"הא לחמא עניא" אינו היסטוריה. הוא תוכנית ריאליטי. כאן ועכשיו. קטע קדום זה (שידוע לנו למן תקופת הגאונים), אחד המוכרים ביותר במסורת היהודית, פותח את

בפרשת החדש אנו קוראים את דיני פסח מצרים, שהיו שונים מדיני פסח דורות. אולם, כמה מן ההלכות משותפות לשני החגים, בעיקר בנוגע לדיני אכילת המצה.

הנביא מלאכי מסיים את נבואתו בפסוק המתאר את בואו של אליהו הנביא לעתיד לבוא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. משימתו של אליהו היא איחוי

מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל אביו, ואם אין דעת בבן – אביו מלמדו: 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו אוכלין

סיפור ההגדה פותח בהכרזה "עבדים היינו… ויוציאנו ה' אלוקינו משם". הניסיון לחוות מחדש את טעמה של העבדות ואת היציאה ממנה, מהווים אתגר לא פשוט לאדם

הרב שלמה הכט במספר הזדמנויות מאז חרבן הבית השני עלתה לדיון האפשרות ההלכתית להקריב קרבנות בזמן הזה, ובפרט האפשרות להקריב קרבן הפסח. ברצוני לסקור חלק