לעיתון "מקור ראשון" יש יוזמה ערכית יפה בשם "הצעות עריכה". זהו מדור בעיתון שמצטט בכירים שהשתמשו בשפה אלימה, מבזה ומכוערת כלפי אחרים, וממול "הצעת העריכה"
"וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם. וְלֹא־הָיָ֥ה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה" (במדבר כ', א'-ב'). שתי מילים קצרות וחרישיות – "ותמת שם מרים" – מציינות את מותה של אחת
עוד טרם תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, עמדו חלקם של בוגרי 12 שנות לימוד בבחינות המכונות "בגרות". חלפו למעלה מ-100 שנים, וגם כיום עדיין נבחנים
קרח לא באמת רצה שוויון – הוא רצה שליטה. הוא עטף את השאיפה הזו במילים יפות. עלינו, כמחנכים, כהורים וכחברה, לזהות מתי ערכים משרתים את
שנים בודדות לאחר סיום הקדנציות של הציונות הדתית הפוליטית במשרד החינוך, בשנת 2000, קם איש העסקים לב לבייב – איש עתיר ממון וזכויות במעשי חסד
לא כל עובדי ההוראה שבתו. עשרות אלפי מורות ומורים לא שבתו מעולם, אינם שובתים כיום ולעולם לא ישבתו. כל אלה משתייכים למגזר החינוך החרדי. שם
מי לא מכיר את המשפט "אם אתה רוצה לדעת עד כמה הבית נקי – תתחיל בשירותים"? על אותו משקל אני אומר להורים ששואלים אותי לגבי
מעת לעת אנו מתעוררים בבקרים לקול תרועת המלעיזים על תלמידי מערכת החינוך, וקובלים על רמת ההישגים ההולכת ומדרדרת של ילדינו. אינני מתכוון בשורות הבאות להגן
מאז הקמת המדינה כיהנו 24 שרים בתפקיד הנכסף – שר החינוך, התרבות והספורט במדינת ישראל. חלק לא מבוטל מהם כיהנו בתפקיד בחוסר רצון בלתי מופגן
נופלים ברשת: מעבר לתחושות הקנאה החדות שהרשתות החברתיות מעוררות בנו, בין היתר, החשיפה לתמונות לא צנועות שהפכו ללגיטימיות מדי במרחב הזה, משפיעות על תפיסת המציאות
