תעודת בגרות – למה?

עוד טרם תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, עמדו חלקם של בוגרי 12 שנות לימוד בבחינות המכונות "בגרות". חלפו למעלה מ-100 שנים, וגם כיום עדיין נבחנים בוגרי י"ב בבחינות אלו. אמנם מתכונות העבר של 5 בחינות פרשו כנפיים לאזורים נרחבים, עקב הרצון לריבוי ועומק ההשכלה ששובצו בלימודי בית הספר התיכון הישראלי.

היעד המרכזי היה והינו גם כיום "תעודת בגרות" – מסמך יוקרתי חשוב המשמש בעיקר את המבקשים להמשיך להרחיב את השכלתם לצורך קבלת תואר אקדמי, המסייע לכניסה יוקרתית יותר בעולמות השונים של החיים. הבוגר הישראלי נזקק לתעודת בגרות בעיקר מהסיבה שהיא מהווה כרטיס כניסה למוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. כך היה בעבר. זאת, להוציא את הפקולטה לרפואה בה נדרש המבקש להתקבל, להציג תעודת בגרות בעלת ציונים מרשימים ביותר ולחלופין "בן של רופא", ואולי גם מעבר לכך – כך היו פני הדברים.

חלפו להן עשרות רבות של שנים, הנחת הבסיס השתנתה, והוחלט להוסיף נטל, זמן ואף ממון כדי להתקבל למחלקות יוקרתיות באוניברסיטאות. מטרת המוסדות להשכלה גבוהה הייתה: "ככל שנכביד על הקבלה – כך תהיה דרישה רבה יותר של סטודנטים להתקבל". ויותר מכך, תוספת יוקרה של האוניברסיטאות שהתחרו ביניהן, מהו המוסד להשכלה גבוהה המציב דרישות נוספות בתנאי הקבלה, ובכך הוא ייחשב – כביכול – ליוקרתי יותר.

במשך השנים הוגברה הדרישה מהמועמדים ללימודים אקדמיים: תעודת ציוני ביה"ס העל יסודי, בחינות פסיכומטריות, בחינות כניסה במחלקה הספציפית של האוניברסיטה ו… תעודת בגרות! אינני מתכוון – בשלב זה – בשורות הבאות להתייחס לבחינה הפסיכומטרית – הסוחטת את מלוא הזמן, ההון האנושי והממון כדי למקסם את ההישג הפסיכומטרי, אשר בלעדיהם מוצב שלט "אין כניסה" להשכלה הגבוהה. תעשייה ענפה ביותר סובבת את הפסיכומטרייה, ואינני מוצא לנכון לשלול את בחינות הכניסה והראיונות האישיים באוניברסיטאות, אבל אני מבקש להרהר ולאחר מכן לערער על הדרישה לעמוד בבחינות בגרות ממשלתיות!

בואו נעבור לעולמו של התלמיד בחטיבה העליונה בבית הספר העל יסודי. התלמיד נדרש להשקיע את מירב המאמצים – ובצדק – כדי למצות את יכולותיו הבאים לידי ביטוי בציונים, בתעודת בוגר ביה"ס העל יסודי. הורים בעלי יכולת ואף הורים בעלי הכנסה נמוכה יותר משקיעים מכספם כדי שהבן/הבת יוכלו להציג ציונים הולמים ותעודת בגרות "יפה" בסיום לימודי התיכון. אגב, דרישת משרד החינוך לעמוד בבחינות הבגרות מעבר לציוני ביה"ס, מוכיחה בעליל את חוסר האמון המוחלט של משרד החינוך בעובדי מערכת החינוך. שאם לא כן, מדוע הכפילות הזו? האם לא די בהוכחת יכולתו של התלמיד ב-3 שנות לימוד בחטיבה העליונה?

צאו וראו, כמה שלבים חייב הצעיר הישראלי לעבור כדי לנסות להתקבל לאחר ממוסדות ההשכלה הגבוהה:

תעודת ציוני ביה"ס העל יסודי

עמידה בבחינות הבגרות

בחינה פסיכומטרית

מבחני כניסה בפקולטה מסוימת

אינני מתייחס לעלויות הכספיות וההשקעות של ההורים וגם של הגופים הממלכתיים (משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה – המל"ג). אך ליבי-ליבי על הצעירים ערב גיוסם להגן על המדינה! האם לא די בשני שלבים מתוך הארבעה המוצגים לעיל?

אני שומע את הטענה כי הציונים הפנימיים של בתי הספר אינם זהים בערכם בכל מוסדות החינוך. אשר על כן, טוב יעשה משרד החינוך וימצא את הדרך לערכים שווים של הציונים הפנימיים. מדוע להטיל נטל זה על התלמידים? כן, אני קורא לביטול מתכונת בחינות הבגרות! די להם לצעירינו בהצגת ציוני תום הלימודים בביה"ס העל יסודי, הבחינה הפסיכומטרית ומבחני הכניסה לאוניברסיטאות. התלבטות של משרד החינוך בדבר בחינות הבגרות בעת המלחמה האחרונה, תוכיח גם היא את הצורך בבדיקה מחודשת של הצורך בקיומה.

בשולי הדברים אוסיף ואומר כי די לנו בשני שלבים המוזכרים לעיל, אך בשלב זה אסתפק בביטול בחינות הבגרות.