
האם חינוך מיני רלוונטי לנוער הדתי?
האם שיחה על מיניות עם בני נוער דתיים היא רלוונטית, כאשר הם אמורים בכלל לשמור נגיעה? איך מתווכים את הפער שבין האיסורים שלפניי, לימים שלאחר

האם שיחה על מיניות עם בני נוער דתיים היא רלוונטית, כאשר הם אמורים בכלל לשמור נגיעה? איך מתווכים את הפער שבין האיסורים שלפניי, לימים שלאחר

במאמרים הקודמים הדגשנו את תפקידנו כהורים בצומת של בחירת ישיבה תיכונית. מצד אחד, צריכה להיות לנו אג'נדה משלנו על בסיס הערכים שלנו והיכרותנו את בננו,

על סף הישיבה התיכונית – חלק ב' במאמר הקודם עסקנו בתפקידנו כהורים בבחירת ישיבה תיכונית יחד עם בננו. זה לא בית הספר היסודי ואפילו לא

על סף הישיבה התיכונית: על מה צריך לחשוב לפני שבוחרים לאיזו ישיבה/ אולפנה להירשם, ועד כמה הילד או ההורים הם אלו שיתנו את הטון? בתקופה

החינוך לאמונה ולמידות יישאר לעד הבסיס לתולדות האומה ורציפות הדורות מערכת החינוך נמצאת במרכז ההתעניינות של החברה הישראלית. בשנים האחרונות היא גם זוכה לנתח הגדול

אם אני מבקש תוכן וחיים פנימיים במקומות כאלה ואחרים – שלא תמיד למדו עליהם בישיבה, זה מבהיל אותי? או שאני מסכים ללכת בדרך החתחתים של

סדרת חינוך – זרמי החינוך ששוברים את כל המוסכמות. הילדים מרכיבים לעצמם את מערכת הלימודים ובוחרים את המורים, נציגי התלמידים מחליטים אם תהיה תלבושת בית

בכל כיתה יש לפחות תלמיד אחד שחווה קשיים רגשיים בעקבות הדרישות הלימודיות שאינו עומד בהן. הקשיים הרגשיים מתבטאים בהערכה עצמית נמוכה, ראיה שלילית של

סדרת חינוך– זרמי החינוך ששוברים את כל המוסכמות: איזו שיטת חינוך בחרו ויליאם וקייט לנסיך ג'ורג' (רמז – מארק צוקרברג וביל גייטס התחנכו על פיה)?

שני ספרים מעולים שיצאו לאור לאחרונה, "צל ידו" (עם עובד) של חיים באר ו"טובי בנינו" (כתר), של אריאל הורוביץ, מספרים – כל אחד בדרכו