התפקידים של מערכת החינוך

החינוך לאמונה ולמידות יישאר לעד הבסיס לתולדות האומה ורציפות הדורות

מערכת החינוך נמצאת במרכז ההתעניינות של החברה הישראלית. בשנים האחרונות היא גם זוכה לנתח הגדול ביותר בעוגת תקציב המדינה, יותר מהביטחון. מדינת ישראל מובילה בעולם באחוז של תקציב החינוך מהתוצר הלאומי. אין חולק בדבר חשיבותה של מערכת החינוך. אולם כבר מאז הקמת המדינה היו הדעות חלוקות לגבי יעדיה, ולאלו ערכים היא צריכה לחנך. כיום אף ישנם התוהים: מהו חינוך בעידן 'פוסט מודרני'?

ישנם הרואים במערכת החינוך מערכת שנועדה בעיקר להקנות השכלה שתאפשר רכישת מקצוע מפרנס, שיביא תועלת לחברה כולה ע"י שותפות ב'שוק העבודה' ותרומה ל'תוצר הלאומי'. לעומתם, יש שמבקשים להעמיד בראש סולם העדיפויות שלה את החינוך לערכים, והקניית כלים ערכיים ומידותיים לתלמידים לעיצוב אישיותם. מהם שרוצים להקנות לתלמידים בעיקר את ערכי היהדות, המורשת, הציונות אהבת הארץ והנכונות לתרום לחברה ולמדינה, ומהם שמעוניינים בעיקר בערכים ליברליים ישראליים.

אולם, למערכת החינוך יש תפקיד נוסף ברמה הלאומית. היא נועדה להעביר את המורשת הלאומית הייחודית מדור לדור (גם אם העיצוב החיצוני שלה משתנה לאורך השנים), ובכך להבטיח את הרציפות וההמשכיות הקיומית של האומה, משום שאומה שתאבד את ערכיה וייחודה למעשה תפסיק להתקיים.

הפתיח של הפרשה, שעל שמה היא קרויה, עוסק ב'תולדות' של האבות אברהם יצחק ויעקב: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (בראשית כה יט). ההמשכיות של דור האבות ע"י דור הבנים. לא מדובר על המשכיות ביולוגית משפחתית בלבד, אלא על המשכיות של הדרך, הערכים והמורשת.

לשם כך לא מספיקה ה'תולדה' הביולוגית, נדרש גם תהליך חינוכי של הנחלת המורשת והערכים מדור לדור: "כיון שנגמל איתן זה (אברהם א.ש.) התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן וכו'. עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלו-ה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל וכו'. והודיעו ליצחק בנו. וישב יצחק מלמד ומזהיר. ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד. וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו. ויעקב אבינו למד בניו כולם וכו'" (רמב"ם ע"ז א ג). בהמשך הפכה המורשת המשפחתית למורשת של עם: "ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ד'" (רמב"ם שם).

בנוסף למורשת האמונה הנחיל אברהם את מורשת המידות וההליכה בדרך ד': "ולפי שהשמות האלו נקרא בהן היוצר, (הכינויים לקב"ה על פי מידותיו א.ש.) והם הדרך הבינונית ('דרך האמצע' א.ש.) שאנו חייבין ללכת בה, נקראת דרך זו 'דרך ד", והיא שלמד אברהם אבינו לבניו, שנאמר: 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט'" (רמב"ם דעות א ז).

החינוך לאמונה והחינוך למידות ולהליכה בדרך ד' הם שני צדדים של אותו מטבע. מטבע זה הפך ליעד של מערכת החינוך היהודי לדורותיה: "מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר. מאז אשר החל אברהם אבינו לקרא בשם ד', היתה לנו לנחלה, כי כל מה שתהיה מושרשת בלבו של אדם יותר הקריאה בשם ד', כן יגדל טובו וישרו, ויהיה יותר מאושר לעצמו ולחברה כולה" (אגרות הראי"ה קע).

מטבע זה הוא גם הבסיס ל'תולדות האומה', לתשתית של הלאומיות הקולקטיבית של עם ישראל: "בְּרֵאשִׁית מַטָּעוֹ שֶׁל הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר יָדַע לִקְרא בְּשֵׁם הָרַעְיוֹן הָאֱ-לֹהִי הַבָּרוּר וְהַטָּהוֹר בְּעֵת הַשִּׁלְטוֹן הַכַּבִּיר שֶׁל הָאֱלִילִיּוּת וכו', נִתְגַּלְּתָה הַשְּׁאִיפָה לְהָקִים צִבּוּר אֱנוֹשִׁי גָּדוֹל אֲשֶׁר 'יִשְׁמר אֶת דֶּרֶךְ ד' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט'. וכו'. לְמִלּוּאָהּ שֶׁל שְׁאִיפָה זוֹ צָרִיךְ דַּוְקָא, שֶׁצִּבּוּר זֶה יִהְיֶה בַּעַל מְדִינָה פּוֹלִיטִית וְסוֹצְיָאלִית וְכִסֵּא מַמְלָכָה לְאֻמִּית, בְּרוּם הַתַּרְבּוּת הָאֱנוֹשִׁית, 'עַם חָכָם וְנָבוֹן וְגוֹי גָּדוֹל', וְהָאִידֵאָה הָאֱ-לֹהִית הַמֻּחְלֶטֶת מוֹשֶׁלֶת שָׁמָּה וּמְחַיָּה אֶת הָעָם וְאֶת הָאָרֶץ בִּמְאוֹר-חַיֶּיהָ" (אורות, עמ' קד).

החינוך לאמונה ולמידות יישאר לעד הבסיס לתולדות האומה ורציפות הדורות.

(תולדות תשפ"ב)