"שלומי כשלום המדינה" "מה שלומך?", "ככה, אתה יודע, כשלום המדינה"- שו"ת אופייני בימים אלה. שמעתי הרבה פלונים ואלמונים המתבטאים כך. יש באוויר איזו תחושה של
יצא אחרת. ואז? בביקוריי הרבים בכיכר החטופים, רכשתי לי חבר חדש, יגאל שמו. בן משפחה קרוב של החטוף צחי עמדי. גיא, בנו של יגאל, נהרג
מחכים לטראמפ השר דרמר, שליחו של נתניהו, כבר נפגש השבוע עם נשיא ארה"ב הנבחר, טראמפ. השניים דנו בסוגיות המרכזיות של לבנון מזה ועזה משם. ירושלים
כבר 400 ימים "בואו, בואו לכיכר לחזק אותנו. תראו לנו שגם לכם החטופים חשובים", התחננו בפנינו משפחות שניים מתוך 101 החטופים הנמצאים כבר 400 יממות
לא נתפס אין מלחמה צודקת מהמלחמה הזו. אך לצד ההישגים הצבאיים המדהימים, הכאב קשה מנשוא. למשפחות בעיקר, אבל להרגשתי, כולנו כאן הולכים כואבים. אין, בטח
לחפש את שביל הזהב יום כיפור תשפ"ה. שתי כיכרות מרכזיות בת"א, כאילו שתי מדינות. האחת –כיכר המריבה. נוכח התנכלות של 'פרוגרסיבים' למניין המסורתי שניהל שם
"עשה למען חטופים והרוגים על שם קודשך" יום שני, 7 באוקטובר, היה עבור רבים, ואני בתוכם, יום חשבון נפש משמעותי בעקבות הטבח שאירע בעוטף לפני
בין אם נבחר הרב מיכה הלוי לתפקיד הרב הראשי לישראל (בגלל אילוצי לו"ז של דפוס והפצה, הטור הזה נכתב ראשון בצהריים, לפני שהסתיימו הבחירות) ובין
מותר גם לפרגן ראש הממשלה, הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ "זכו" ל'מקלחות קרות' בשפע, ולקריאות חוצות מגזרים להניח את המפתחות ולעמוד לדין על המחדל שקדם
כשר (?) אבל מסריח (!) מותר לראש ממשלה, באמצעות הממשלה, לפטר שר. עפ"י החוק, הוא גם לא חייב להסביר. בא לו, אשתו דרשה, זה מספיק.
