האיום של כתיבת ספרי יוחסין והבאה לפילוג העם, הנשמע תדיר, צריך בחינה מדוקדקת. בראש ובראשונה – האם זו בכלל אפשרות הניתנת ליישום? שאם לא כן
חיים של שירה חדשה אינם דורכים במקום, אלא חוקרים ומתבוננים בכל עת מחדש על המעגלים השונים ומאפשרים מבט משתנה על הסובב אותנו הרבה דברים מבקשת
הבשורה כי העולם הזה אינו אטום, אלא יש לו מנהיג ומצווה היא חלק בלתי נפרד מאביב העולם "יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו"
"הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם. וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ" (מיכה
חובה על האדם להיות מודע גם לסכנות הגדולות שיש בהתרגשות יתרה מהביקורת עליו למה שיהיה חשוב לנו מה אחרים חושבים עלינו? יש לכך סיבות רבות.
אין עיקרון כלשהו שהוא נכון בכל הקשר ובכל תנאי, מלבד הנאמר בשתי הדיברות הראשונות – היותו של הקב"ה מקור כל המקורות, ואיסור עבודה זרה. אנו
התורה מבחינה בין היחס המכבד למי שזוכה להיות משרת ה' ובין הימנעות מהענקת זכויות יתר ומעמד-על כלפי שאר הציבור קשה להשוות בין שיטות כלכליות שונות,
האם הבאנו את דמות האדם היהודי הנאמן למצוות למיצוי המלא של מודל וכמיהה להיות כמוהו? הטלת אשמה על אחרים היא הפתרון הקל ביותר. כך אירע
יש לחשוב כיצד ניתן לבנות מהלך המאפשר מחלוקות ומאבקים, ובד בבד אינו קורע את התשתית היסודית של האומה המשותפת במשך עשרים ושנים דורות השיטה פעלה
יש לכונן את עצמנו לשפה של עליה, המתחילה בביעור העבודה הזרה – מסוגים שונים ומגוונים – שבתוכנו "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ:
