כל המאמרים במדור על סדר היום

"אל תפנו אל האובות ואל הידעונים, אל תבקשו לטומאה בהם, אני ד' א-לוהיכם" – התשוקה האנושית לקבל מידע מעולמות עליונים מוכרת מאוד, הן לבני אדם

הלילה המופלא הזה, שבו אנחנו מתקשרים לשורשים העמוקים ביותר של היסודות שלנו. "שלח את עמי ויעבדוני" הייתה הדרישה מפרעה, והיא מחברת אותנו לשני היסודות: החרות

הכניסה לעולם הקורבנות שבתחילת ספר ויקרא מפגישה אותנו עם אחת התנועות העמוקות ביותר של עבודת ד'. בד בבד עם "לטוב לנו כל הימים" ו"דרכיה דרכי

מושגי הטומאה והטהרה שייכים לאותו תחום שרבינו סעדיה גאון זצ"ל הגדיר כמצוות השמעיות. לאמור: אין מקום לחפש בשכל האנושי את ההכרעה מפני מה תופעות ביולוגיות

הסיפור הראשון המופיע בתורה לאחר גירוש אדם הראשון מגן עדן הוא סיפור קונפליקט, שהוכרע בדרך היחידה שהייתה אפשרית באותו זמן להכרעה זו. התורה אינה מפרטת

פורים מאפשר לנו לפגוש את ההיבטים החיוביים שאלכוהול מסוגל לחולל בליבות בני אדם – החוויה המשחררת, המשמחת, המפגישה עם תחומים אחרים בנפש, היפוך הלב ופתיחתו

בסבירות גבוהה מאוד, קרובה לוודאות, ועל אף כל השגי הרפואה – כנראה שבעוד מאה ועשרים שנים כולנו לא נהיה כאן. יש לכך משמעויות עמוקות מאוד

האם ניתן לראות עוצמה חינוכית במוסד שאינו מאפשר לבנות הלבושות בניגוד לדרכו החינוכית והמשרתות בשרות צבאי נגד מדיניותו לנכוח בטקסיו ? בוודאי ! האם ניתן

שני קטבים לחרות – האובייקטיבי והסובייקטיבי. האובייקטיבי הוא שחרור מלחצים כפייתיים המופעלים עלינו מבחוץ. עם המבקש את חרותו מבקש להיות אחראי על ההכרעות שלו בעצמו.