כשהייתי מחנך כיתה ו' והגיעה התקופה בה מחזירים תשובות מהישיבות וחטיבות הביניים לתלמידים שניסו להתקבל אליהן, הורי התלמידים שלי שאלו אותי מה ניתן לעשות ואיך
האם חשוב לנו שילדינו ייפגשו ויספגו מאורחותיהם של דמויות הוד שמיליוני יהודים ברחבי העולם נושאים אליהן את עיניהם? מה אני זוכר מהביקור שלי אצל הרב
"כל שנה הילדים היו מתבאסים מחדש על המשלוח מנות שלי, וזה היה לי מאוד קשה" כשחינכתי בבית ספר בגוש עציון שיחקנו 'הגמד והענק'. יום לפני
למה להשאיר את זה לגורמי תיווך אחרים שהם האחרונים שתרצו שיסבירו לילדים שלכם איך חיים נוצרים? הוא התקשר אליי כשחינכתי את הילד שלו בכיתה ג' ואמר
"תגיד לי", שאל אותי השבוע חבר, נכד של ניצולת שואה שהילד שלו לומד בכיתה ד' בבית ספר יסודי בצפון הארץ: "עשיתם כבר פעילות עם התלמידים
מכל האישיות שלי, מכל התכונות שלי, החלומות שלי, הציפיות, הנחישות, אלו המילים שנבחרו עבורי בתעודה בשבוע שעבר חילקתי תעודות לתלמידים שלי. בשבוע שעבר קראתי גם
מבלי להתכוון חלילה, השמיניסטים השפילו את המחנך כבד הפה לפני כל הישיבה, המשפחות והתלמידים וגרוע מכך: בפני משפחתו וילדיו חודש שלם לפני ההכתרה של השמיניסטים,
נשארתי ללא מילים נוכח התשובה הכל כך אצילית של התלמיד שלי וכמה חוצפה חיובית ועמוד שידרה הוא צריך בשביל לייצר את התשובה הזו השבוע התקשרה
מה באמת איתי? האם אני גם משתנה? האם אני מתמיד בעבודת המידות שלי או שתכלס' כבר וויתרתי? הוא לא היה מסוגל להעביר שבוע שלם מבלי
"ילד שלי, אני האדם האחרון שיעדיף לפתור דברים בצורה אלימה, אבל אחרי שטעמת מספיק זמן איך זה לחטוף מכות, אני מעדיף שתהיה בצד שנותן מכות"
