את פירות מערכת החינוך, ובתוכה תנועות הנוער, על חשיבותן העצומה, ראינו בשנה האחרונה בצורה משמעותית ביותר. התגייסותם של בני הציונות הדתית, יחד עם רבים-רבים מעם
בהתחלה כששמעתי את הסיפור הזה, לא באמת האמנתי שהתופעה הזו קיימת. זה היה נראה לי הזוי, מופרך, מופרע. אבל אחר כך התחלתי לקבל יותר פרטים
לא הרבה יודעים, אבל השבוע נפטר אחד מאנשי החינוך המיוחדים שהתהלכו כאן בשנים האחרונות: ד"ר נפתלי שטרן, שכיהן כסגן מנהל ביה"ס וכראש החוג להכשרת מורים
אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול: הייתי מורה בכיתה ו' בנות. עמדתי מולה ולא הבנתי אם זה באמת קורה או שאני באמצע הזיה.
אבא של תלמיד אמר לי: "אני לא מסוגל להקשיב לחדשות. כשאני פותח חדשות, אני נכנס לדיכאון ממש. נמאס לי. אני מרגיש ספוג לגמרי. לא רוצה
כמו כל עם ישראל, גם אני התרגשתי מדמותו של הרב אבי גולדברג הי"ד. בעיקר מהאותנטיות בעידן שספוג בצבע מאכל ובנצנצים. לא זכיתי להכיר באופן אישי את הרב,
אין לי מושג איך השערורייה הזו התרחשה, אבל רק עכשיו יצא לי לקרוא את ספרו הנהדר והמשובח של חילי טרופר, "מקום בעולם". מעבר לכמה מילים
"סליחה". נראה שאין בעולם מילה אחת שמלאה בכל כך הרבה משמעות. רק השבוע עם ישראל ציין את הטראומה הקשה ביותר שלו, וחלק מהציבור עדיין מחכה
אם הימים הנוכחיים לא מספיק מאתגרים אותנו, אז הגיעה הידיעה שזעזעה את כל הארץ: מנדי בולטון בן ה-13 נפטר במסיבת בר מצווה לאחר שחווה התקף
לפני כמה שנים, כשהייתי מחנך בבית ספר יסודי בירושלים, יצא לי לקבל שיחה מאבא אחד באחת עשרה בלילה. עזבו רגע את עניין הגבולות ואת זה
