כל המאמרים במדור שעת מחנך

ימי ספירת העומר הם זמן לחשבון נפש בעיקר בין אדם לחברו. האמת שכבר אי אפשר לפתוח את הרדיו, אינטרנט, טלוויזיה או מה שלא תרצו, מבלי

סיפרתי כבר שתמיד כשנתקלתי באתגרים בחיים שלי, שלא הבנתי איך אני אמור לעבור אותם, עלתה למולי דמות דיוקנו של סבי, הרב אליהו גלייכמן זצ"ל, ניצול

האם מערכת החינוך מעריכה יותר מקצועיות או ערכים? למה אני שואל? כי שמעתי על הורים שמוכנים לשלם הרבה כסף על שיעורי תגבור ברובוטיקה, טיסנאות, מחשבים,

אחת מההבטחות שכל הורה מכיר, היא ההבטחה שאנחנו לא הולכים לחזור על הטעויות של ההורים שלנו. כן, אנחנו אוהבים אותם ומעריכים אותם וחייבים להם כמעט

כיתה ז'. אני עומד מול התלמידים שלי ומרגיש איך הפתיל שלי נשרף, אבל תכל'ס, אין לי כל כך מה לעשות. אני שומע כמה תלמידים מתכננים

מי לא מכיר את המשפט "אם אתה רוצה לדעת עד כמה הבית נקי – תתחיל בשירותים"? על אותו משקל אני אומר להורים ששואלים אותי לגבי

חודש ניסן מתקרב. כשהייתי מחנך בכיתה ז', דיברתי עם התלמידים שלי על שעבוד וחירות ושאלתי אותם באילו עבודות ההורים שלהם עובדים, באלו שעות הם חוזרים מהעבודה, ותכל'ס

שנה ראשונה שלי בהוראה כמחנך כיתה ה'. כמה ימים לפני פורים, אני מתקשר לאמא של אחד מהתלמידים היקרים שלי, בשביל לבשר לה שהוא הולך להיות

תחילת חודש אדר בשנה שעברה, ועל הקו מנהלת בית ספר יסודי מוכר בירושלים שביקשה להתייעץ: במסגרת החלפת משלוחי המנות בין תלמידות כיתה ד', אחת מהתלמידות

אחד מהפספוסים הגדולים ביותר הוא שדור הטיקטוק של הילדים שלנו לא מכיר ולא נתוודע לסיפורי 'כה עשו חכמינו'. למי שלא יודע על מה אני מדבר