עוד קיסם למדורת השיימינג

ימי ספירת העומר הם זמן לחשבון נפש בעיקר בין אדם לחברו. האמת שכבר אי אפשר לפתוח את הרדיו, אינטרנט, טלוויזיה או מה שלא תרצו, מבלי להיתקל באוקיינוסים של רעל שניתזים מצד אחד לצד האחר, מלווים בבוז מוחלט ובשיימינג מושקע.

אין הורה שלא מכיר את הדינמיקה בחלק מקבוצות הווטסאפ, כאשר הורה אחד מעלה לדיון סוגיה חינוכית והיא זוכה לתגובה מצד המורה שלא בדיוק נראית לו. מכאן ועד להעלאת המורה על שולחן הניתוחים – הדרך קצרה. בלי בדיקות מקדימות. בלי חקירות. בלי כלום. בואו ניכנס במורה רק בגלל שאפשר. עצוב כמה שזה נשמע.

נזכרתי במקרה של מורה מקצועית בשם מיכל (שם בדוי), שאחד מהתלמידים שלה חזר הביתה ואמר לאמא שלו שהמורה קראה לו "שמן". האם המזועזעת העדיפה לוותר על שיחת בירור מקדימה ורק כתבה בקבוצת הווטסאפ של כל ההורים מה היא חושבת על המורה מיכל, שהעיזה לקרוא לילד שלה שמן, ואיך בכלל מעסיקים מורה כזו בבית הספר, והיא כבר תראה לה מה זה מול הפיקוח.

הגפרור ניצת והשמן נשפך, והתגובות בקבוצת הווטסאפ של ההורים לא איחרו לבוא: "בושה וחרפה!" כתבה אמא אחת. "איך לא מעיפים אותה על דבר כזה?" כתב אבא פעיל במיוחד בקבוצה. "לא הייתי נותנת לה לשמור על חיות", הוסיפה את הקיסם שלה אם דאגנית במיוחד.

והמורה, מיכל הזו, שבמקרה הכרתי אותה באופן אישי, כמובן שלא ידעה מכלום. היא פגשה במקרה במכולת באותו ערב אמא אחת, נשמה טובה במיוחד שצקצקה ואמרה לה: "ככה לדבר אל תלמיד שלך? את חושבת שהוא אשם בזה שהוא שמן? את יודעת מה רץ עלייך בקבוצות הווטסאפ?". "גברת, אין לי מושג על מה את מדברת כי היום הייתי בכלל ביום חופשי".

האם לא הבינה איך זה הגיוני. והרי המקרה אירע היום, וההורים כבר הספיקו לפתוח לה בקבוצת הווטסאפ חתיכת בית משפט שדה עם גרדום מפואר, ואפילו קראו לתליין מקצועי, אז מה קורה כאן? התברר שהאמא של אותו תלמיד טעתה במורה, כי היו שתי מורות בצוות בשם מיכל. כל זה היה נמנע לו הייתה מבררת לפני שהחליטה להוציא להורג את שמה של המורה.

האם התקשרה למורה מיכל הנכונה וביררה את העניין. המורה מיכל ענתה לה שהיא בסך הכל אמרה לבנה שכדאי לו לאכול דברים בריאים ושיתפה אותו שגם לה יש חולשה לדברים מתוקים, ושום שמן ושום נעליים. ואיזה מזל שהיו עוד תלמידים בכיתה ששמעו אותה, והאמא מוזמנת למחרת בבוקר להגיע לבית הספר ולתשאל אותם.

רק בסוף הערב הבינה המורה מיכל ששמה כבר נשרף בקבוצות הווטסאפ של ההורים, ואיזו הלבנת פנים עשו לה, והאם שהתחילה הכל שחררה הודעה קצרה, בסגנון: "אני מצטערת, אבל טעיתי בשם של המורה מיכל. התברר לי שמיכל שדיברנו עליה בכלל לא הייתה, והמורה השנייה לאחר בירור אמרה בכלל משהו אחר. טעות שלי". והוסיפה סמיילי מתנצל. אבל החלק המבאס באמת היה שאחרי כל מבול התגובות והאש ותימרות העשן, לא יצאה איזו התנצלות כללית וחזקה על מורה תמימה שכבר שפכו את דמה ואת שמה.

אז הורים, בחייאת, בפעם הבאה, אם אתם רואים שמישהו מעלה למוקד מורה, פשוט תשאלו אותו: "כבר ביררת ושאלת ותחקרת לפני שהחלטת לשרוף את שמו של המורה?". ורגע לפני שאנחנו מנסים להטיף לילדים שלנו על כבוד הזולת, כדאי רגע לעצור ולבדוק ברצינות: מה איתנו?