אחת השאלות החינוכיות הבוערות ביותר של כל הורה, היא איך נוכל לגרום לילדים שלנו להגיע ביחד איתנו לתפילה. השאלה נכונה ביחס לילדים בגילאי היסודי, וקל
בסופ"ש שעבר קיבלתי טלפון בהול מאמא נואשת שאמרה לי בקול סדוק שהיום הראשון של הבן שלה היה פשוט סיוט: מדובר בתלמיד כיתה ח' שהמשפחה שלו
כשהייתי מחנך של כיתה ט' שמעתי על ר"מ אחד שהיה לו מנהג מקסים: בכל יום הוא היה שולח להורים מחמאות ונקודות טובות על ילדם והמנהג
נראה שמעולם מצב מערכת החינוך לא היה מורכב כל כך: מיליון דרישות, מעט מאוד תגמול. אחרי שנים רבות במערכת החינוך, אחד מהמשפטים החשובים שאני אומר
בשבועיים האחרונים שמעתי על מחנכות ומחנכים ששואלים איך לפתוח את הפגישה הראשונה מול ההורים, וכן את הפגישה הראשונה מול התלמידים. בעבר היה כבוד למורים, ומילה
היום הייתי בגן החיות התנכ"י עם הילד הקטן שלי. הנציגה החייכנית הסבירה לי באדיבות: "יש מצב שחלק מהחיות יהיו ספונים בחדרים שלהם בגלל החום…". כאילו,
בשבת חבר טוב סיפר לי שפעם היה לו חייל שביקש ממנו עזרה כספית. כשהגיע לביקור בית, הופתע לגלות גי'פ יוקרתי של BMW ופלזמה ענקית בסלון.
בעזרת ה' ובישועתו, בשנה הבאה אתחיל ללמד כמחנך ב'אמית' כפר גנים בפתח תקווה. אני רוצה לשתף אתכם בחוויה אחת מיום היערכות: בשעה שתיים ירדנו לארוחת
אחת מהסוגיות הנפיצות והרגישות ביותר בחופש הגדול היא עניין התקציב והכספים שההורים נותנים לילדים ולמתבגרים שלהם, בדרך לעוד אירוע ובילוי משותף עם כל החבר'ה. הנה
בין עשרות המכתבים שאני מקבל, המכתב הבא תפס אותי במיוחד. כתבה אותו מחנכת מדם ליבה. הבאתי אותו כאן בקיצור עקב מגבלות המקום: "הבית שלי התפרק,
