כל המאמרים במדור שעת מחנך

  תופעות הבריונות, השיימינג והחרם יותר ויותר תופסות מקום במסדרונות בית הספר, וכן, גם בחופש הגדול זה מתרחש, לעיתים מחוץ לשדה הראייה שלנו. הכאב של

חבר שלי, אב לחמישה, שיתף אותי: כשהוא חוזר בצהריים לרחובות השקטים של הבית שלו ורואה את המתבגרים שלו זרוקים בסלון במצבי צבירה משתנים של תשישות,

בואו תעצרו רגע, תנשמו עמוק, ותסתכלו להם בעיניים: לילדים ולמתבגרים שלנו. אנחנו לא מפסיקים לבנות להם מגדלים: משקיעים בבגרויות, בשיעורי תגבור, בחוגי העשרה, מורידים להם

זה מתחיל כמו סצנה מתוך מכון גמילה לכל דבר ועניין: לקחו כמה חבר'ה צעירים – ילדים ומתבגרים – וביקשו מהם לעשות את מה שנראה בימינו

שוב פעם הגענו לחופש הגדול: בכל שנה מחדש, רוב ההורים עוברים אוטומטית למצב הישרדות. הם פותחים אקסל, מחשבים עלויות של קייטנות, סופרים לאחור את הימים

את הטור הזה אני כותב בהתרגשות רבה. אני נרגש כי אחרי תקופה ארוכה של עשייה שקטה בשטח, של בניית קהילות ושל חיבורים אנושיים, אנחנו הולכים

אני רוצה הפעם לספר לכם על חבר שלי, נקרא לו לצורך העניין יוסי: יוסי הוא מסוג האנשים שתמיד מרגישים שהעולם קצת נגדם. מה זאת אומרת?

ביום ראשון הישיבה התיכונית שלי יוצאת למסע אל הרי הכרמל. זהו אותו זמן בשנה שבו הלו"ז המהודק, דפי הגמרא והמבחנים מפנים את מקומם למרחבי הטבע

יש לי חבר שיש לו אחות בת 41 רווקה, ואתמול הוא סיפר לי משהו נפלא: לפני שנה, בשבועות, הבן הבכור שלו, שלומד באחת מישיבות העילית

בעוד כמה ימים ניכנס לחג השבועות, ואני זוכר איך לפני שנתיים ישבתי בסוף הכיתה והתבוננתי בהם:  הנער שעטוף באוזניות, הנערה שמבטה אבוד בתוך האור הכחול