
מי אשם בדינה של דינה?
דינה היא דמות טראגית במקרא, ואף במדרש ובפרשנות דנו את דינה בחומרה. במקרא היא נאלמת ונעלמת. בכל תיאור סיפורה קולה לא נשמע, ואין לדעת מדוע

דינה היא דמות טראגית במקרא, ואף במדרש ובפרשנות דנו את דינה בחומרה. במקרא היא נאלמת ונעלמת. בכל תיאור סיפורה קולה לא נשמע, ואין לדעת מדוע

כשראה יעקב לראשונה את רחל, הוא בכה. הסיבה לכך, לדברי המדרש, הייתה שבניגוד לעבד אברהם שהגיע טעון בנזמים, צמידים ומגדנות, יעקב בא בידיים ריקות. זאת

אם יש את נפשכם לדעת מדוע ולמה אישים בתורה שואלים לפעמים "מדוע" ולפעמים "למה", פרשת 'תולדות' יכולה לספק תשובות. בטרם נתייחס לתשובה אציע כאן את

בכמה וכמה ניסיונות התנסתה שרה אמנו יחד עם אבינו אברהם, וחלקם היו מן הסתם קשים עבורה, אף יותר מאשר לבן זוגה. שרה עמדה יחד עם

פרשת העקדה זכתה מקדמת דנא למעמד מיוחד במסורת ישראל. המילה "עקדה" היא גם ראשי תיבות של המילים: "על קידוש השם", ובדורות של שמד ורדיפות, גזרות

כאשר נאלץ אברם לרדת למצרים בשל הרעב בארץ, הוא חשש שהמצרים יהרגו אותו וייקחו את שרי אשתו. הפתרון שלו היה באמירת דבר שאינו אמת: "אמרי

השליח הראשון בהיסטוריה היה כנראה העורב, ונראה ששליחותו הסתיימה בקולות קרקור צורמים. לדברי 'פרקי דרבי אליעזר' (כ"ג), הוא סירב לצאת לשליחות, ואחרי שיצא דאג לעצמו

לקראת חג שמחת תורה הקרוב, עלו בשיח הציבורי שתי גישות קיצוניות באשר לציון אירועי הטרור שהתרחשו בו ביום. האחת טענה שיש לבטל את השמחה והריקודים,

"לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים", כך אמרו חכמים (תענית כו:), ובכל זאת רובינו נכנסים ליום הכיפורים ברוח נכאים, במיוחד באלה הימים. נראה שגם

עקידת יצחק נוכחת בראש השנה הן בקריאת התורה והן בתפילות ובפיוטים, וזכרה מרחף באוויר בעת תקיעת השופר. חז"ל הסבירו: "אמר הקב"ה: תקעו לפני בשופר של