כל המאמרים במדור בראשית

הפסוקים הראשונים של פרשת לך לך השפיעו עמוּקות על מהותו של היהודי. מאז ומעולם הוא חלם לקיים מה שנאמר לאברהם: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ

בפרשתנו מצטווה אברהם למול את עצמו. "וירא ד' אל אברם ויאמר אליו: אני א-ל שדי התהלך לפני והיה תמים וגו'. ונמלתם את בשר עורלתכם והיה לאות ברית

לוט יכול היה להידבק באברהם אבינו, אלא שלא השכיל להישאר לצידו ולדבוק במידותיו, והלך לסדום – עיר שמתבררת בפרשתנו כעירם של אנשים רעים וחטאים. אלא

הפנייה האלוקית לאברהם בפרשת העקידה נענית ב'הנני'. "ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם. ויאמר אליו: אברהם! ויאמר: הנני!" (בראשית כב א). גם הפנייה

פתיחת הפרשה מעוררת כמה שאלות. מדוע בא אלוקים לבקר את אברהם? מאין למד רש"י כי אותו היום – היה שלישי למילתו של אברהם וכן, מדוע

הקב"ה העניק בן לאברהם ושרה כשהם באים בימים, והבטיח: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". אברהם ביקש לנוח על זרי הדפנה, אך במקום זה: "וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה

אני יושבת על הכסא הכחול שדומה באופן זהה לכל שאר הכסאות המסודרים בצורת ח' בתוך חדר ההמתנה. אני מניחה את מכשיר הסלולר חזרה בתיק ומביטה

פרשתנו ובפרט הכנסת האורחים של אברהם אבינו, מזכירה לי סיפור מופלא ורווי רמזים של ר' נחמן – "מעשה מְאוֹרֵחַ". אצטט ממנו: "אַחַר הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה