בשנים האחרונות אנו רגילים לראות את נר החנוכה מודלק בחוצות הערים ובכיכרות, אך אנו יודעים שעיקרה של התקנה היא הדלקת הנר בבית. דווקא בבית: "נר
אחרי הניצחון המבריק של יהודה המכבי על צבאו של גיאורגיאס בקרב על אמאוס [165 לפה"ס] ביטלו הסלווקים את גזרות הדת, אך עדיין לא ויתרו על
חובת ההדלקה הבסיסית היא על הבית: "תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו" (הברייתא במסכת שבת כא ע"ב). בעוד המוטיב המרכזי בהדלקת הנרות הוא הבית,
"חז״ל הזהירונו לא לסמוך על נסים. בייחוד אסור לסמוך על נסים בתקופה זו שכמעט יום-יום הם מתרחשים לנגד עינינו". במילים הללו ביטא דוד בן גוריון
האִם קץ הוא אך סוֹף? ישנם דברים רבים בחיינו המגיעים לסופם, לפחות על פי הבנתנו ותחושתנו. ובכל זאת כאשר נאמר "מקץ שנתיים ימים" תחושתי היא
בשמואל א' פרק י"ג, אנחנו רואים כי שאול כבר נכנס למלכותו אך נמצא במצב בו הפלישתים שולטים בצורה נרחבת בישראל. השליטה הפלישתית למעשה מובילה לפירוז
"את חטאי אני מזכיר היום, פרעה קצף על עבדיו וגו', ושם אתנו נער עברי עבד וגו'. ארורים הרשעים שאפילו הטובה שעושים מתכוונים לרעה, שאמר שר
בממשלתו של הקב"ה אין שרים מיותרים, ואין משרדים ללא תכלית. לכל שר יש תיק, ולכל תיק יש ייעוד. אחד השרים החשובים ביותר בממשלה הזו הוא
"וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול״ – חג החנוכה, ככל החגים, הוא חג הודאה לריבונו של עולם על החסד הגדול שעשה עמנו.
במסכת שבת (דף כ"א עמוד ב') מובאת מחלוקת בית שמאי ובית הלל ביחס להדלקת נרות חנוכה. לדעת בית הלל מדליקים ביום הראשון נר אחד ובכל
