במפגש הראשון בפרשה בין אבי האומה העברית, אברהם אבינו, לבין אלוקים, אומר לו ה' שתי מילים מכוננות, משמעותיות ומלאות עוצמה- 'וֶהְיֵה בְּרָכָה'. במבט ראשון היינו
אברהם אבינו סימן את הכיוון של העם היהודי, שחה נגד הזרם, ונתן בכך דוגמה אישית ליחידי סגולה אנו עומדים בפתחן של שלוש פרשות- אברהם. אברהם
הפריה חוץ-גופית, בלשון הדיבור- הפריית מבחנה, היא אחד הכלים העיקריים לטיפול בעקרות בקרב נשים וגברים. הרעיון להפריה חוץ גופית, התפרסם
היענות אברהם לצו ה' "לֶךְ־לְךָ" נחשבת כניסיון הראשון מעשרת הניסיונות שהתנסה בהם אברהם, ועל פניו מדובר בניסיון קשה ביותר. אולם הבטחותיו של ה' לאברהם: "וְאֶֽעֶשְׂךָ֙
רוב הפוסקים סברו שאין עניין לקרב ליהדות תינוק שנולד מאב יהודי ואם גויה בפרשת השבוע מצווה אברהם אבינו על המילה, ומל את עצמו וגם את
מה שיקרב לאמונה לא יהיו הניסיונות להטיל על המערכת הפוליטית את החקיקה הדתית איך קוראים בשם ה'? מה משמעות הביטוי הזה כיום? כיצד אנו ממשיכים
נס גדול עשה עמנו הקב"ה שלא הכניסו את מצוות ברית המילה לחוק הישראלי, ובשל כך רובם המכריע של היהודים בישראל מקיימים אותה מרצון ובשמחה, למרות
קבלת מתנות פוגמת במידת הביטחון של האדם בהקב"ה בירידתם למצרים מבקש אברהם משרה: "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ". מסביר רש"י: 'ויתנו לי
נראה כי הא-ל מעדיף את הפצת האור מארץ ישראל ברמה הלאומית, מלאום ללאום ולא ברמה הפרטית ו/או המשפחתית "וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית
אברהם מצטווה לעזוב את ארצו, את מולדתו ואת בית אביו. חז"ל מתחבטים הרבה בשאלת היחס לתרח, עובד אלילים על פי תיאורי המקרא, ומי שהסגיר במו
