
פרשיות השבוע אינן היסטוריה. הן ציווי
יועיל לנו כל כך הרבה אם נלמד ממה שאירע בין יוסף ואחיו – כדי להתמודד עם המציאות שאנו חיים בתוכנו היום. הקרע בתוך משפחת יעקב

יועיל לנו כל כך הרבה אם נלמד ממה שאירע בין יוסף ואחיו – כדי להתמודד עם המציאות שאנו חיים בתוכנו היום. הקרע בתוך משפחת יעקב

הם הכירו באמצעות מיזם שידוכים (בווטסאפ) – "להוסיף אור", שהוקם לזכרו של רס"ל במיל' מלכיה גרוס. מלכיה, בן 25, לוחם שריון, נפל ביום ט"ז בסיוון

החלטת יעקב לרדת מצרימה נראית מובנת מאליה, שכן בפגישת בנו האהוב יוסף שעלה לגדולה הוא יגשים את חלום חייו הגדול ביותר מאז היום הנמהר בו

נשאל אחד הרבנים האם יש בעיה בכך שהכלה תשבור את הכוס תחת החופה. תשובתו נשענה על שני נימוקים: ראשית, אין משנים מנהגים שהתקבלו מדורי דורות;

אין על הציבור שלנו. הסרוג. הדתי לאומי. בלי ציניות. באמת. לגמרי. ראשונים לכל דבר ערכי. מזקנים לחזית. נושמים אידיאלים. מתנדבים. אין על הציבור שלנו. ודווקא

אירוע הטרור הקטלני באוסטרליה טלטל את העולם היהודי, ולא רק אותו. הוא זעזע כל אדם שעדיין נותרה בו יושרה מוסרית בסיסית, בכל מדינה ובכל חברה.

גלעד רנד, ממובילי פורום המילואימניקים הדתי לאומי תגובה לטורו של הרב אליעזר חיים שנוולד, "על חוק הגיוס", מגיליון שעבר – גיליון 1250, פרשת מקץ

עשרה בטבת בפתח ומעגל השנה מזמין אותנו שוב לציין את חורבן הבית והארץ באמצעות תענית. במשך שנים כתבתי כאן ובבמות אחרות על הרלוונטיות של צומות

בפתיחת פרשת "ויגש" שולטות הטיות שונות של אמירה: "ויאמר", "לאמר", "ונאמר", "ותאמר", "ונאמר", "ותאמר", "ויאמר", "ונאמר", "ויאמר", "ואֹמר". לאלה נוכל לצרף כמובן את מילות הדיבור

ניצה פרקש ממובילות פורום "שותפות לשירות" הציונות הדתית כמרקחה. כולם מדברים על חוק הגיוס. מדי שבת מתפרסמים מאמרים בכל עלוני ועיתוני המגזר, אינספור ראיונות בתקשורת,