יש הטוענים שקרוב ל-50% מיוצאי המגזר הציוני דתי הם דתל"שים, ואולם, כפי שהראה אריאל פינקלשטיין בספרו המקיף "החברה הדתית-לאומית בנתונים" בהוצאת "נאמני תורה ועבודה", ההערכה
מטרת התורה בתיאור ליקוי המאורות של יצחק באה גם להזהיר מפני שיקול דעת מוטעה המושפע מריח קטורת ומנימוסי עשיו הפרשה פותחת בתיאור מצב לקות
כאשר אנו מתבוננים בהפטרת השבת, שוב נראה כי הקשר בינה לפרשה הינו שטחי, משום שפסוקים אחדים ממנה מזכירים את הפרשה, בכך שאומר הנביא: "הֲלוֹא־אָ֨ח עֵשָׂ֤ו
עוד סיפור מקראי לכאורה מוזר ובלתי סביר בעליל. יעקב אבינו "איש תם יושב אוהלים", עושה את עסקת חייו, קונה בכורה בנזיד עדשים. הוא 'מנצל' הזדמנות
המתחים במשפחה אינם נעוצים רק ביחסי יעקב ועשיו. מאחורי הקלעים המתח החמור יותר הוא במחלוקת שבין רבקה ויצחק במרכז פרשתנו מצוי סיפור "גניבת הברכות" על
מלאכת החינוך מאתגרת. יש בה רגעים גדולים של נחת ושמחה, בצד רגעים וימים קשים של תסכול, כאב ועוגמת נפש. בדרך הטבע ובאופן פשוט, כל הורה
פרשתנו מהווה כעין סיפור מעבר, בין דור האבות הראשון לדור האבות השני. הפרשה פותחת בפטירתה של שרה ובקבורתה ובתוך כך מובא באריכות סיפור קניית
לגבולות הקרקע והקניין ברמה הפרטית, ובוודאי הלאומית, משמעות לגבולות המוסר בפילוסופיה המדינית של העת החדשה מחלוקת מפורסמת (ועל מה אין מחלוקת?) בשאלת זכות הקניין של
פרשת השבוע פותחת בסיפור פטירתה של שרה. וכך מתאר לנו הכתוב: "ויהי חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. ותמות שרה
בני המאה, המהווים את הקצה העליון בדיאגרמת תוחלת החיים, מדגימים היטב את תמונת תוחלת החיים בארצות המפותחות, המתארכת לשיאים שכמותם האנושות לא ידעה מעולם. הפרשה
