כל המאמרים במדור בראשית

בחברה בה ערך הפרט נשחק עד דק "אם היה אדם נופל ומת אין משימין לבם עליו" כולנו נולדנו אגואיסטיים, ואלמלא כן איש מאתנו לא היה

מששכך המבול יוצא נח מן התיבה ובהודיה גדולה לה' על ההצלה והישועה הוא בונה מזבח לה'. מעשה ההקרבה מעורר את הקב"ה להכרעה כי בעתיד לא

  "ונח מצא חן בעיני ה'. אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹקים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ: וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת". שני

עם בריאת העולם, ולאחר רצף של משברים, בלבולים, וגלגולי אחריות בין אדם לחווה ולנחש, לאחר הרצח של הבל בידי קין, והשחיתות של דור המבול, נוצר

בפרשת השבוע מצווה נח על ידי הקב"ה להכניס את החיות והבהמות לתיבה, כאשר מהטהורות הכניס שבע, ואילו מהטמאות שתיים. על מנת לדעת איזו חיה להכניס,

הפרעות גרמו לייאוש גדול אצל היהודים. הייתה תחושה של סוף העולם. לכן, לא מפתיע שכינו את האירועים- 'המבול' המבול לא הגיע לעולם סתם כך, אלא

נח בא לעולם מקולל, וכך תיארו זאת במדרש [ב"ר כ"ה]: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון השליטו על הכל, הפרה הייתה נשמעת לחורש והתלם נשמע

המחשבה שאנו חסינים מכל פגע עלולה להוביל לגאווה ושחיתות מוסרית האופציה של סוף העולם צריכה תמיד להיות על השולחן. המבול הוא סיפור של סוף העולם.