מה שמילים יכולות לעשות

כשאנו נכנסים למקום חדש ורוצים לבחון אותו, או כאשר אנו פוגשים אדם חדש ומנסים לתהות על קנקנו, יש דברים רבים שנסתכל עליהם- הנראות, השפה, האווירה שנוצרת במפגש ועוד. גם בפרשתנו, דינה יוצאת מתוך סקרנות לראות בבנות הארץ ורצתה לבחון- איך הן נראות? איך הן מתנהגות?

"וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה" (בראשית ל"ד, ב'). כששכם בן חמור בא לבדוק מי הבחורה החדשה והתמימה שהגיעה לעיר הוא מסתכל קודם כל על החיצוניות שלה – הוא רואה אותה ומענה אותה ורק לאחר סיפוק יצריו הוא מגלה פתאום צד נוסף, הוא אוהב אותה ומתוך כך גם התנהגותו משתנה- כעת הוא גם מדבר איתה וקורא לאביו לבקש את ידה. פתאום הוא נהיה מנומס ורומנטיקן.

בשלב זה שכם וחמור מגיעים לבית יעקב ומעניין לראות את הבדלי הניסוח בין השניים:

"חמור: וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם. וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ".

שכם: "וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיה וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן. הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה".

חמור, שמכיר את משפחת יעקב ויודע דבר או שניים על משא ומתן, מדבר אל הרגש, שם דגש על היחסים הקרובים הצפויים בין המשפחות ורק אז על ההזדמנויות הכלכלית, בשפה נעימה, מנומסת ורגשית. לעומתו, שכם ממשיך עם הגישה שמדגישה את החיצוניות וקורא להם להגיש הצעת מחיר עבור הנערה.

בני יעקב מבינים שכדי לתמרן את שכם ויותר מכך את חמור, עליהם להתנהל באותה השיטה, והם מדברים על האיחוד בין שתי המשפחות וגורמים להם לחזור העירה מלאי תקווה. בשלב זה שכם וחמור פונים לאנשי העיר ומשווקים את החיבור דרך הכיס- "הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם לִפְנֵיהֶם…".

בני יעקב רואים את המסתתר מאחורי דברי שכם וחמור ומכוונים בחזרה את דבריהם כדי לשכנע אותם. הם מצידם מחליפים שוב את שפתם כדי לפנות לאנשי העיר.

סיפור דינה מדגיש את חשיבותן של המילים כדי להבין את התרבות של הצד השני אך גם מזהיר אותנו כיצד ניתן בעורמה לשטות בנו באמצעותן.

(וישלח תשפ"ג)