"העבר *אין*, העתיד *עדיין*,וההווה *כהרף* *עין*, דאגה *מניין*?" (ר' אברהם אבן עזרא). נתבונן בדמות שולית לכאורה בפרשה: דמותה של אשת לוט, שהביטה לאחור כשנמלטה מסדום,
כשביקשו תלמידי רבי יוחנן בן זכאי את רבם שיברכם, אמר להם: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם". ועל תמיהת התלמידים: "רבנו
האם הכוחות הפנימיים שהורו לאברהם להקריב את בנו היו חזקים באותה מידה לכוחות שהתנגדו לכך? האם אברהם אבינו היה במצב המתחייב מן ה'בחירה החופשית', דהיינו,
פרשת השבוע מקפלת בין קורותיה את סיפור הצלתו של לוט. המלאכים מגיעים לסדום. בשער העיר הם פוגשים את לוט שמפציר בהם להתארח בביתו. השמועה על
כל רכב צריך דוושת דלק כדי להאיץ ולנוע קדימה, ודוושת בלמים כדי להאט ולעצור. גם בנפש האדם מתרוצצים שני כוחות: האחד מאיץ לפעולה, והאחר
"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" הוא ביטוי שנאמרו עליו כל הדברים האפשריים – למן הצבת סימן שאלה גדול בסוף המשפט, ועד לבשורתו העצומה והמופלאה
כל מה שיפה ואמתי בחיים, אפשר לבטל במחי יד, בשאלה קטנה, בהטלת ספק, בצקצוק או הרמת גבה. ההחלטות הגורליות ביותר של אדם, אינן נעשות מתוך
את הציור הזה המתאר את מלחמת המלכים ציירתי עוד בתחילת דרכי כאמן, לאחר מלחמת יום כיפור. מלחמה זו שכמעט מחקה את כל ההצלחות
א.א. ניתוץ אלילים בע"מ. בית דין מוסמך לגיור. הנוסע הגדול. נון קונפורמיסט. יזם. סניגור. מצביא מהולל. עבד ה'. עמודו של עולם. אלה רק מקצת
הפרשה פותחת בציווי אותו נצטווה אברהם: "לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית י"ב א'). הניסוח של הפסוק באופן הולך ומתמקד מהכללי
