חשיבות מיוחדת נודעה לתפילה בציבור. על אף שיכול אדם להתפלל ביחיד, קבעה ההלכה ש"תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס
"וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ, בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה: כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה. כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה, אָנֹכִי מַמְטִיר עַל-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, וּמָחִיתִי אֶת-כָּל
תופעה ידועה ומוכרת היא שנפגעי התסמונת הפוסט טראומטית מרגישים אשמה ונחיתות כאשר הם סוקרים במבט לאחור את התנהגותם בזמן האירוע הטראומטי. ככל שהתסמונת הפוסט טראומטית
האם קיים מוסר טבעי? האם ישנה תביעה מוסרית כלפי האדם גם אם אין הוא מאמין במקור א-לוהי של המוסר? תשובת התורה לשאלה זו, לאור
על חם נאמר: " וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן" (בראשית ט,יח). על שם נאמר: "וּלְשֵׁ֥ם יֻלַּ֖ד גַּם ה֑וּא אֲבִי֙ כָּל־בְּנֵי־עֵ֔בֶר" (בראשית י, כא). בפסוקים
במובנים רבים דמותו של הנביא היא דמות טראגית. מצד אחד- בציווי האלוקים על הנביא להזהיר ולומר לציבור את האמת הנוקבת בלי כחל וסרק. הנביא
חטאו של אדם הראשון היה כלפי עצמו, "בין אדם לעצמו", כמו שכתב הראי"ה בספרו ['מוסר הקודש']: "חטא אדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש ואִבֵּד את
(יהיו נא הדברים לע״נ מו״ר הרב יהודא ליאון (מניטו) בן הרב דוד אשכנזי זצ״ל שהשבוע בט׳ במרחשוון יחול יום פטירתו). נשאלתי בעקבות המאמר של שבוע
"וגם את נח באהבה זכרת". מלים אלה, מתוך תפילת הזיכרונות של ראש השנה עוד מהדהדות באוזנינו. וכמאליה עולה השאלה מה טעם דווקא לנוח נדרש
"וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם" תופעה ייחודית נצפתה במפרץ אילת, התמונות המרהיבות באדיבות רשות הטבע והגנים. תיעוד
