בשנים האחרונות הולכת וגוברת שנאת ישראל בעולם, ולמרות שהיא מתמקדת בסכסוך הישראלי-פלסטיני נראה שהיא נטועה עמוק בתת-מודע הקולקטיבי שמזין עוינות לישראל. נדמה לעתים שברית בלתי
בפרשת השבוע אנו פוגשים את התאומים, אחד מהם אבינו יעקב והשני עשו אחיו, הוא אֶדום (שעתיד ללבוש בדמיון הקולקטיבי שלנו, מחז"ל והלאה, גם את דמותה
אחד הכללים המוסריים שמנחים אותנו הוא, שמטרה אינה מקדשת את האמצעים. גם כאשר אדם פועל מתוך שאיפה ראויה ומתוך שכנוע פנימי עמוק כי דרכו היא
דמיינו אדם שלמד במשך שנים בישיבה, ישב אלפי שעות מול הגמרא, השולחן ערוך וספרי הפוסקים, ולבסוף ניגש בהתרגשות לבחינות ההסמכה של הרבנות הראשית. מולו שאלות
פרשת תולדות (בראשית כ״ה–כ״ח) מפגישה אותנו עם מאבק בין אחים, עם בחירות הנושאות השלכות לדורות ועם שאלות של אחריות ומנהיגות. עשו, השב מן השדה רעב
אנחנו חיים בעידן שבו עצם המושג "עובדה" נשחק עד דק. סרטוני דיפ־פייק של מנהיגים, הצהרות על "גניבת בחירות" ללא ראיות, בועות מידע נפרדות לכל מגזר
פרשת תולדות מציבה בפנינו סיפור משפחתי טעון, שבמרכזו מאבק על בכורה, על ברכה ועל זהות. יצחק ורבקה, יעקב ועשו – ארבע דמויות הקשורות זו בזו
שניים נולדו כאחד אך היו שונים בתכלית. הכתוב אומר (בראשית כ"ה, כ"ז): "ויגדלו הנערים ויהי עֵשָׂו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב
"בא אחיך במרמה ולקח את ברכתך" – פעמים רבות בחיים אנו נאלצים לבחור בין שתי אפשרויות רעות. בניגוד למצבים בהם הבחירה היא בין רע וטוב,
לפעמים החיים מעניקים לנו מכה בראש, ולא תמיד זו מטאפורה. כך קרה לאישה מקסימה, בסוף שנות התשעים לחייה, שהגיעה אליי להתייעצות. אישה תוססת ומלאת מעש,
