מאמר זה מדגים את יכולתן של שתי מערכות בינה מלאכותית לנהל ויכוח סוער, תוך שימוש בטיעונים נוקבים, הבעת חוסר הסכמה עמוק, וגישות ריאליסטיות קיצוניות. הוויכוח
עם קום המדינה וקביעתו של יום ה' באייר כיום העצמאות, החלו דיונים על צביונו הראוי של היום. הרבנות הראשית לישראל היוותה מוקד לדיונים אלו ככל
אני יושב עם שלושת ילדיי המצורעים וחושב: "אִם נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר, וָמַתְנוּ שָׁם; וְאִם נֵשֵׁב פֹּה, וָמַתְנוּ". קשה להיות מצורע. לא חי ולא מת.
ימים אלה, שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, מטלטלים אותנו רגשית. חשוב לנו מאוד לזכור את אחינו שנרצחו בשואה
"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" [יד, לד]. נוסח הפסוק נראה על פניו כנוסח חגיגי.
פרשת 'מצורע' עוסקת בין השאר בנגעי בתים. אומר המדרש (ויקרא רבה י"ז, ד') "אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה. נגעים הבאים על האדם, תחלה הם
יום העצמאות החותם את "עשרת ימי התשובה הציוניים" – שראשיתם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה – אינו רק יום חג. הוא גם זמן לחשבון נפש לאומי,
בתום ימי טומאתה, נדרשת יולדת להביא לאחר לידתה, קורבן חטאת. בדרך כלל, אדם חייב להביא קרבן חטאת כשעבר עבירה. במה חטאה היולדת?! הרי תשעה חודשים
כשדבר מסוים הוא פשוט והגיוני, לא צריך לחפש לו מקור. לדוגמה, ההלכה קבעה שהמוציא מחברו עליו הראיה. האמורא רבי שמואל בר נחמני מצא לכך מקור
תקומתה של מדינת ישראל הציבה בפני עולם ההלכה אתגרים מסוגים שונים. אחד המרכזיים שבהם קשור למעמד ההלכתי של חוקי המדינה, ולעניין "דינא דמלכותא דינא". על
