ראוי גדעון מאין כמותו שמבצע "מרכבות גדעון" ייקרא על שמו. במלחמת גדעון התקיימה במלואה הבטחת הברכות של פרשתנו 'בחוקותי': "וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב". אמנם לגדעון לא היו מרכבות, כפי שלא היו לישראל בכל ימי יהושע והשופטים, ואלה היו במקרים מסוימים דווקא בצבאות האויבים, כגון בצבא סיסרא אשר "תשע מאות רכב ברזל לו". לגדעון היה צבא של חי"רניקים, שלא חלמו על מרכבות, ואפילו נשק אישי בסיסי לא היה להם. מדיין שלטו בישראל ביד רמה ובאכזריות זה שבע שנים, ובני ישראל נאלצו להתחבא ולהחביא את רכושם במנהרות, במערות ובמצדות.
כאשר "כָל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶ֖דֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו" למלחמה, והם "כְדֵֽי אַרְבֶּה לָרֹ֔ב וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר", גדעון ביצע גיוס מילואים נרחב. הוא הצליח לגייס 32,000 מתנדבים לבוא למלחמה, אבל ה' פקד עליו לבצע דילול כוחות דרסטי. תחילה הוא הכריז שכל "מִֽי יָרֵ֣א וְחָרֵ֔ד יָשֹׁ֥ב" ו-22,000 לוחמים ביצעו "אחורה פנה". אולם, ה' הודיע לו שעדיין "הָעָם רָב", וציווה עליו להוריד את הכוחות לעין חרוד ולבצע סלקציה קפדנית בין המלקקים לכורעים, וכך נותרו בצבא גדעון רק 300 המלקקים, בהם היה עליו להושיע את העם. צמצום כוח האדם של גדעון נועד ליצור מצב בו יהיה ברור שתשועת העם מידי הקואליציה של ציר הרשע שמולו, נעשית בידי שמיים, כדברי ה': "פֶּן יִתְפָּאֵ֨ר עָלַ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יָדִ֖י הוֹשִׁ֥יעָה לִּֽי".
ואכן, הישועה במלחמה באה בדרך נס בעזרת "שופרות… וכדים ריקים ולפידים בתוך הכדים". פקודת הקרב של גדעון נתנה בארבע מילים אלמותיות: "מִמֶּ֥נִּי תִרְא֖וּ וְכֵ֣ן תַּעֲשׂ֑וּ", והמילים הללו הפכו מאז לעיקרון-על בצה"ל, שכתוב במילים זוהרות כחמה ובאותיות של קידוש לבנה על הכותל של הרחבה המרכזית בבה"ד 1, ועליו מתחנך כל צוער בקורס קצינים בצה"ל לערך של דוגמה אישית. הצבא הקטן והמובחר של גדעון הצליח להביס ולהניס את מדיין ושות'. הוא לא הסתפק בניצחון, אלא המשיך לרדוף אחרי האויב, ביצע סיכולים ממוקדים במנהיגיו הבכירים וגירש אותם משטח ישראל. "וַיִּכָּנַ֣ע מִדְיָ֗ן לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יָסְפ֖וּ לָשֵׂ֣את רֹאשָׁ֑ם וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֛רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה" (ח, כח).

ההישג הצבאי המרשים של צבא גדעון הפך להיות נס לדורות עוד שנים רבות לאחר מכן. ישעיהו הנביא מתרפק על "יוֹם מִדְיָן" (ט, ג) ומתפלל שה' יכה באויב "כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב" (י, כו), ומשורר תהלים מייחל להישגים צבאיים כמו אלה של גדעון. עד היום מקובל לקרוא מדי שנה בימי הזיכרון לשואה ולחללי מערכות ישראל את פרק פג בתהלים, בו אנו מתפללים כלפי אויבינו: "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל נְסִיכֵמוֹ, אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱ-לֹהִים".
גדעון מימש בפועל את היעדים שהוגדרו למערכה הנוכחית "מרכבות גדעון". הוא הביא להכרעת האויב, גרם לאובדן כוחו הצבאי ושליטתו בשטח והשיג שחרור מוחלט של עם ישראל מאיומי הטרור המדייני, "וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֛רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה". לפיכך, יש שרוצים לראות במלחמת גדעון דגם לחיקוי במלחמת "מרכבות גדעון" של ימינו, ומצפים ממדינת ישראל ליישם את הסיסמה: ממנו תראו וכן תעשו.
אולם, דומני שיש בכך טעות חמורה משתי סיבות: ראשית, יש להיזהר מלגזור מסקנות אופרטיביות ממלחמות ישראל שבתנ"ך. גדעון זכה להתגלות מלאך ה', שהבטיח לו: "לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל", בעוד כיום אין מסר א-לוהי ישיר שיורה לנו כיצד לפעול, ועלינו להפעיל שיקול דעת אנושי המתחשב במארג רחב של נתונים מורכבים. יתרה מזאת, הניצחון הגדול של גדעון הושג בדרך נס, וה' הדגיש בדבריו לגדעון שעליו לצמצם ביותר את מספר לוחמיו כדי שיהיה גלוי וברור שתשועתם היא מה' בלבד (ז, ב). כיום איננו חיים במציאות של התגלות ישירה והשגחה גלויה, אלא פועלים בדרך הטבע ואסור לנו לסמוך על הנס.
שנית, אין לגזור מסקנות ממלחמה אחת לחברתה בלא הבחנה. גדעון לא עמד בפני מצב של סיכון חטופים רבים מאחיו, הוא לא נדרש להתמודד עם אוכלוסייה אזרחית של שני מיליון איש, לא היה חשוף לביקורת בינלאומית ולהשלכותיה. במלחמתו הקצרה, כנראה כמלחמת ששת הימים, אותה בימים אלה אנו מציינים, לא הייתה כל שחיקה בקרב לוחמיו ולא היה חשש מהעמקת פילוג בעם על ידי פעולותיו. לכל מלחמה יש הגדרת מטרות והישגים בהתאם לנתונים ולתנאים המיוחדים לה. נציין כדוגמה שמה שהיה נכון לגדעון, לא היה נכון לשמשון. גם שמשון הוגדר כמי שהושיע את ישראל, אף שהיכה בפלישתים מכה מוגבלת, והם נשארו על כנם ולא הניחו את נשקם.
אכן יש הרבה מה ללמוד מאישיותו וממנהיגותו של גדעון, אולם ניאלץ לגדוע כאן את הלימוד מגדעון, וניטע אותו בע"ה במאמר אחר בקרוב.