הרב ד"ר מיכאל אברהם, מייסד תנועת 'הנתיב השלישי' שבת זו חלה בה' באייר, וזוהי הזדמנות להקדיש כמה מילים למשמעותו של יום העצמאות. כידוע, בכל יום
ביולוגיה רוחנית – אחת הבשורות הגדולות של תורת ישראל – היא היחס לתהליכים ביולוגיים טבעיים. עד כמה שאנו מנסים להתעלם מהדבר, גופנו מפריש הפרשות שונות:
סיפרתי כבר שתמיד כשנתקלתי באתגרים בחיים שלי, שלא הבנתי איך אני אמור לעבור אותם, עלתה למולי דמות דיוקנו של סבי, הרב אליהו גלייכמן זצ"ל, ניצול
חז"ל אמרו, כידוע, שנגעים באים על האדם בגלל חטאי לשון הרע, והאמורא ריש לקיש דרש את המילה 'מצורע' כראשי תיבות של מוציא רע (ערכין טו,
אחרי שני פרקי הקדמה לתקופת השופטים, פרק ג' מציג לנו את השופטים הראשונים – עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא ושמגר בן ענת. כשקראתי את
ביהדות, לידה קשורה גם בתהליכים לאומיים. בזמן הגלות נמשלים ישראל לעובר ברחם אמו, ושלב המעבר הוא השלב של "צירי הלידה" וחבלי המשיח. המקור למושג זה
באחת מנסיעותיי הביתה התנגן ברדיו שיר של דני רובס, זמר ויוצר, שעיצב במידה לא מבוטלת את העדפותיי המוזיקליות בשנות ה-20 לחיי. באותה נסיעה רובס שר
בשבוע האחרון התנהל לנגד עינינו עוד סיבוב בקרב הטיטאנים שבין לשכת ראש הממשלה לשב"כ, בראשות רונן בר. בתחילת השבוע הגיש בר תצהיר לבית המשפט, עמוס
בשבוע הקרוב יפקדו המוני בית ישראל את בתי העלמין והחלקות הצבאיות ברחבי הארץ, לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. בתי העלמין, כמו
שולחן הסעודה והתכנסות המשפחה היהודית סביבו מהווים כר נרחב להתפתחותם של מנהגים שונים. מנהג אחד שהתפרסם במיוחד מופיע לראשונה בספר "אוהב ישראל" שכתב רבי אברהם
