כל המאמרים במדור ויקרא

בשבועות האחרונים התבוננו בעשרת הדיברות. הצעתי לראות בהם חוקה של החברה הגאולית שאותה מבקשת התורה ליצור. יש בהם חיובים שבין אדם למקום וחיובים שבין אדם

שתי אופציות להקרבת זבח השלמים נזכרות בפרשה. האחת- כשהאדם מביא קרבן תודה, והשנייה- כשנדר או התנדב להביא קרבן למקדש. אחד מן ההבדלים ביניהן קשור למשך

"אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלות בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן". פרשתנו מציגה, לראשונה בתורה, את המילה תודה ואת האפשרות

ספר ויקרא מהווה המשך ישיר לסיומו של ספר שמות. כאשר משה אינו יכול לבא אל אוהל מועד משום ששכן עליו הענן; על כן צריך משה

השבת מתחילים בקהילות ישראל לקרוא את הספר השלישי, 'חומש ויקרא'. ספר ויקרא נמצא בתווך בין ספרים בראשית ושמות לבין במדבר ודברים. במובן מסויים ספר ויקרא

השבת נקרא את פרשת 'ויקרא' העוסקת כולה בקורבנות: "…אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לד' מִן הַבְּהֵמָה, מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת קָרְבַּנְכֶם" (ויקרא, א',

מדוע עוונו של השותף בשתיקתו לפשע חמור כל-כך? "ונפש כי־תחטא ושמעה קול אלה, והוא עד או ראה או ידע, אם־לא יגיד ונשא עונו" (ויקרא ה:

מה צריכה להיות המדיניות כלפי הפליטים? והאם להעדיף פליטים יהודים על-פני מי שאינם יהודים? ימים של מלחמה בעולם, הם גם ימים של שיבוש סדרי עולם

קרבן חטאת הוא תזכורת עבורנו שהרע שאנחנו עושים טעון כפרה גם אם לא רצינו בו אחד מהקורבנות שמפורטים בפרשתנו הוא קרבן החטאת, שמובא על עבירות

עלינו לזכור, שבניגוד לעמלקים צאצאי עשו, שחיו על חרבם, שאיפתנו המתמדת היא לחיים של שלום טובה וברכה מצוות מחיית עמלק תובעת השמדת עם ללא רחמים,