המהפכה התרופתית של המאה ה-20 שיפרה את בריאות המין האנושי ומיגרה מחלות רבות. מחקרים מעידים שתרופות וחומרים פרמצבטיים נפלטים לסביבה ונצברים בה, בעיקר במקורות מים, בקצב הולך וגובר עם העלייה בצריכתם.
הפרשה פותחת במילים, "וידבר ד' אל- משה בהר סיני לאמור.." (ויקרא, כ"ה, א'). מדוע נקראת הפרשה בשם זה "בהר"? מתוך דברי רש"י השואל "מה עניין שמיטה אצל הר סיני"? ותשובתו על פי המדרש כי מקור התורה כולה על כלליה ופרטיה מסיני, למדנו כי ישנה חשיבות גדולה לכך שהתורה ניתנה בסיני. מדוע דווקא בסיני, ומדוע על הר סיני? בתיאוריה היה אמור להיות הר-סיני אחד המקומות המוכרים ביותר לעם ישראל ולמיליוני אנשים בעולם המאמינים בתנ"ך. בפועל, מיקומו של הר סיני, הוא בגדר השערה והוא מעסיק ארכיאולוגים וחוקרי מקרא מכל רחבי העולם (מ' הראל, 'סיני', אנציקלופדיה מקראית, ה', עמ' 1021). מדוע מיקומו נשאר בגדר תעלומה? על פי אחת הטענות המרכזיות, היה חשש כבד שהמקום יהפוך לאתר פולחן לעבודה זרה, ולכן הושכח בכוונה.
חז"ל במדרש נימקו את בחירתו של הר סיני כמקום ראוי למתן תורה לעם ישראל, "כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא", זה אומר נקראתי הר תבור, עליי נאה שתשרה שכינה, לפי שאני גבוה מכל ההרים… וזה אומר אני נקראתי הר הכרמל, עליי נאה שתשרה שכינה, לפי שאני נתמצעתי בתווך… אמר ד' כבר נפסלתם לפניי בגבהות שיש בכם, כולכם פסולים לפניי… אין רצוני אלא בסיני שהוא שפל מכולכם" (שוחר טוב, תהילים, ס"ח). הר סיני, לפי כל השערה שהיא, גבוה מהר תבור ומהר כרמל. נראה שדברי מדרש על גובהו של הר סיני, באים לחדד מסר שונה, דווקא ובגלל שהר סיני גבוה מהרים אלו, יש להעריך את הענווה שלו, שהרי אם היה הוא נמוך מבחינה טופוגרפית, הרעיון של הענווה היה מחוסר בסיס! המדרש מביא גם את דרשת ר' עקיבא שמסביר את אותו הפסוק בתהלים על השבטים שהיו רבים ביניהם בחלקו של מי ייבנה בית המקדש. וזכה בנימין משום שהוא לא השתתף במכירת יוסף, 'גבננים', היא "גיבנת" המרמזת על גניבת יוסף.
תרופות נפוצות מאוד במי שפכים דרך הפרשות גוף והשלכה לא מבוקרת לפח ולאסלה. תרופות מגיעות לסביבה ולמאגרי המים על ידי שפכים של מפעלי תעשייה ופעילות חקלאית שנעזרת בתרופות להשבחת גידולים ובעלי חיים.
הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל מבאר מדוע בחר המדרש דווקא בהרים אלו, סיני, תבור וכרמל. סיני הוא מקום נתינת התורה. הר תבור, מסמל את המוכנות למסור את הנפש כדי להגן על עם ישראל ועל ארץ ישראל. דבורה מצווה את אבינועם בן ברק להעמיד את הצבא בהר תבור שם יתרחש העימות עם סיסרא, ושם ד' יציל אותם. ההר השלישי הוא הר הכרמל, המאבק שהתרחש עליו היה בין אליהו ונביאי הבעל, אליהו מזהה את התסכול הגדול שהעם נתון בו אל מול נביאי הבעל, הוא אוסף אבנים כמספר שבטי ישראל, שנים עשר, ואינו מוציא איש מכלל ישראל, על אף שמרביתם עובדים עבודה זרה. עם ישראל, אומר הרב רבינוביץ, זקוק לשלשת המרכיבים הללו. בלי תורה אין לעם קיום. בלי תבור, בלי מסירות נפש, גם סיני אינו משמעותי – כלומר, אם התורה מסתגרת בבית המדרש ואינה מעוררת את העם להקרבה עצמית, היא לא שווה כלום. אבל התורה מחייבת לא רק הקרבה עצמית, היא מחייבת אותנו לצאת מתוך בית המדרש למטרות נוספות. אם הנאמנים לדבר ד' מתבדלים אף מבחינה אידיאולוגית בלבד, אם הם מדברים רק אחד עם השני, אם בעלי התורה לא אומרים דברים היוצאים אל הלב והמופנים כלפי ליבותיהם של כל ישראל – העם יתפורר.
חוקרים מביעים דאגה מפוטנציאל הנזק לבני אדם בעקבות הזיהום התרופתי. חדירתם למי התהום המשמשים לשתייה, עלולה להיות קטלנית. שימוש במי קולחין מזוהמים בתרופות, מזינות צמחים ובעלי חיים שאנחנו אוכלים בסופו של דבר.
הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים" מסביר כי אחת מהסיבות לקיום מצוות השמיטה היא להפסיק את ניצול משאבי הטבע לשנה אחת. הזמן הזה נועד לאפשר לטבע ולאדמה להתחדש ולהתחזק. בכך נימנע מתוצאות הרות אסון לסביבה ולאדם, שעלולות להתרחש בגלל ניצול מוגזם של משאבי הטבע. (ח"ג, ל"ט) טעם נוסף שאותו מביא הרמב"ם הוא שבשנה הזו, באופן מיוחד, יש חמלה ודאגה לכל העניים והנזקקים, סוג של צדקה כללית שלה שותפים כל בעלי הרכוש במדינה. יוזמה חברתית לקחת את הרעיונות הסביבתיים והחברתיים העומדים בלב מצוות השמיטה הקדומה, ולהציע אותם כמקור השראה לפעילות בישראל של המאה ה-21, שתייצר מחזוריות בת שבע שנים בהתנהלות הציבורית של המדינה, כאשר כל שנה שביעית יתרכזו מאמצים מיוחדים בעיסוק בתחום "הקיימות היהודית". בניסוח היוזמה נכתב, "מתוך הכרה כי שנת השמיטה היא ערך יסוד בחינוך האדם בישראל, ומתוך הבנה כי עם שיבת העם היהודי לציון מבקשת השמיטה את הגשמתה בזמן הזה, אנו מבקשים לפעול יחדיו על מנת להחיות את שנת השמיטה ולקיימה כשנה משמעותית בחיי היחיד, הקהילה, החברה והאומה".
(בהר תשפ"ב)