בעקבות אסון מירון

 

מדינת ישראל היא מדינה בעלת קומה רוחנית וקומה גשמית. עם ישראל הוא העם היחיד שמשלב בין התחומים 

בהילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון, בשנה שעברה, התרחש האסון האזרחי החמור ביותר בתולדות המדינה. עקב מעיכה וחנק שנגרמו בתדחוקת הקהל, נספו 45 גברים וילדים, ונפצעו 145 בני אדם.

ל"ג בעומר חל בסמיכות לפרישות בהר – בחוקותי. השבת נקרא את פרשת 'בחוקותי' כשחלק ניכר ממנה תופס פירוט של הברכות והקללות, חלק המכונה גם "פרשת התוכחה". זהו תיאור השכר והעונש שיהיו לבני ישראל אם ישמרו את מצוות התורה או אם לא ישמרו אותן. פרשתנו ניצבת בין פסח לשבועות, ובין יום העצמאות ליום ירושלים, על ציר הזמן המכונה 'ספירת העומר'.

הפסוק שמבטא את אחת הברכות הגדולות מברכות פרשת 'בחוקותי' הוא "והִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹקים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם, אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם… וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא, כ"ו, י"ג-י"ג). רש"י מפרש: "ואולך אתכם קוממיות – בקומה זקופה". הרשב"ם מפרש 'קוממיות' – כשהוסר העול זוקף את ראשו. זכה הפסוק שלנו להיכנס כל בוקר באהבה לפני קריאת שמע של שחרית, ובברכת המזון בהרחבה מלאה כמעט כלשון הפסוק, "הרחמן הוא ישבור עולנו מעל צווארנו והוא יוליכנו קוממיות לארצנו".

ימים אלו מאופיינים כימי אבלות, בטרגדיה שפקדה את שנים עשר אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו במגפה בימי הספירה, כיון שלא נהגו כבוד אחד בשני "עיניהם הייתה צרה איש ברעהו".

מהי אותה קומה זקופה בה אנו נדרשים ללכת כאומה? הנצי"ב מוולוזי'ן פירש את הכפילות בפסוק המלמדת כי אין די בהסרת העול מעל העם, יש לזקוף את קומתם. חז"ל במדרש כתבו, "ואולך אתכם קוממיות-רבי מאיר אומר… כשתי קומות של אדם הראשון" (בבא בתרא ע"ה ע"א).

הרב קוק בסידור "עולת ראיה" מסביר את משמעות המדרש, כשתי קומות – כקומה גופנית וקומה רוחנית. כך כותב הרב קוק: "…האדם מוכרח הוא שיהיה לו מעמד, ושמעמדו יהא בלתי מתנודד. הגלות, מהו עיקר צרתה? הווה אומר, התלישות. איום מאוד הדבר שהאדם מרגיש שבמובן ידוע ועיקרי- הרי הוא תלוש, מתנודד, פורח באוויר… עמדתו על הבסיס הטבעי, על גבי הקרקע, אינה עמדה כלל, מפני שאין הקרקע שלו, מפני שבכל ייחוסיה – איננה קניינו ולא קניין עמו, כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם, זאת היא הצרה, צרת הדורות של ישראל, מאז גלה מארצו, מאז נדד בגויים" (מאמרי הראי"ה, עמ' 161). הרב מסכם וכותב, "האדם התלוש – זו היא הזוועה היותר מחרידה את הנשמה", האדם מוכרח הוא שיהיה לו מעמד, ושמעמדו יהיה בלתי מתנודד.

מדינת ישראל היא מדינה בעלת קומה רוחנית וקומה גשמית. עם ישראל הוא העם היחיד שמשלב בין התחומים האלה. בין שתי קומות אלו ניטש ויכוח כיום במדינת ישראל. ישנה קבוצה בעלת נאמנות גדולה לתורה אך היא ממעטת בחשיבות האחיזה בארץ, וישנה קבוצה שמדברת על שורשים לארץ וממעטת בחשיבותה של הקומה הרוחנית. המשימה שלנו היא לבנות את מדינת ישראל עם שתי קומות יחד. גשר הקוממיות והגאולה מתוח בין פסח לשבועות, בין 'בהר' לבין 'בחוקותי', גשר שעל גביו ניצבים אירועים מכוננים בתולדותיה של מדינת ישראל המתחדשת.

אדם הרוצה להתהלך בעולם בתבונה, צריך לדעת להפיק לקחים מהצלחות ומכישלונות. רק לפני זמן קצר קראנו בפרשת 'אחרי-מות', על מות שני בני אהרון. שם הפקת הלקחים הייתה מידית, במקום האפשרות לביאה ספונטאנית – בְכָל עֵת – אל הקודש, במקומה – ביאה קבועה בכל יום הכיפורים. מעתה יש פרוצדורה קבועה – בְּזֹאת. ביטול הספונטאניות הוא המחיר. התמורה היא שהכל שמור יותר, קבוע ועל כן צפוי מראש. כדי שאירוע שאירע בעבר לא יישנה, הכניסה אל הקדש מחייבת זהירות ואחריות. דומני שלא ניתק לנתק את מצוות פיקוח נפש המובאת מעט מאוחר יותר באותה פרשה "ושְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם…" (ויקרא י"ח, ה').

מסכת חייו של רשב"י, אותו תנא א-לוקי וקשירתו במשנת הסוד, הפכה אותו ללא ספק לדמות מורמת מעם. העלייה לקברו היא הניסיון לטפס למחוזות שאליהם רק מתי מעט זכו לעלות, אין מדובר בעלייה המונית, היא מיועדת ליחידים, כאשר מטפסים להר מירון, ומבקשים את הקומה הרוחנית, יש לבחון תחילה היטב את פרשת בחוקותי, האם הקומה הראשונה, האם התשתית בטיחותית, 'אם בחוקותי' ורק אז- 'תלכו'.

(בחוקותי תשפ"ב)