כל המאמרים במדור ויקרא

אחת השאלות הגדולות שמהדהדות עדיין לגבי זוועות השואה, היא שאלת הצייתנות. כיצד אזרחים רבים, אשר רובם היו בריאים נפשית, צייתו להנחיותיה של המפלגה הנאצית? שאלה

"למה אני / למה נשארתי…/ למה אותי / למה לא קל לי / לחיות שאותם לקחו / אני מביט אל על / ומסתכל אל תוך

המקריות לא יכולה להיות הסבר טוב למציאות. אף פעם היא לא הצליחה להסביר יפה רצף מאורעות. לכן, יש להרהר בצירוף האירועים שאותם אנו מציינים בין

בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל', עם ישראל ספג אבדות קשות מנשוא. יותר מ-600 משפחות הצטרפו השנה למשפחת השכול בווריאציות שונות: הורה איבד בן, אישה כואבת על

בשבוע הראשון של מלחמת לבנון נפל בצידון יובל הראל, בנם של יחזקאל ומרים הראל משכונת תלפיות בירושלים. השמועה על נפילתו הגיעה גם לביתם של חיה

ימי הזיכרון והעצמאות השנה לא יוכלו להניח לנו לציינם כתמול שלשום. אירועי שמחת תורה טלטלו אותנו טלטלה כה עמוקה, שהם הופכים את הימים האלה ליום

בימיה הראשונים של מלחמת חרבות ברזל, נשאלנו מספר פעמים כיצד ינהגו לוחמים ומפקדים שקרובי משפחתם נפלו בקרבות או נרצחו במאורעות שבת שמחת תורה. שאלה דומה

אף פעם לא הצלחתי להתחבר למשפט "לשנה הבאה בירושלים", שחותם לנו את הטקסט של ההגדה, לפני שעוברים לפיוטים ששרים בסוף הסדר. הרי אני גר במרחק

"וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם" [מתוך קריאת התורה ליום העצמאות, במדבר י-ט]. פרשני התורה

"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" – שני נדבכים משמעותיים ישנם במצווה זו. ראשון בהם הוא עצם כיבוד השיבה, גם אם אין מדובר במי שקנה