כל המאמרים במדור ויקרא

הפרשה פותחת בקדושת הכוהנים ובמצוות הקשורות לכוהנים. בשני תחומים הגבילה התורה את הכוהנים – בתחום המשפחה ובתחום הטהרה, גם כאשר הם פושטים מדים, הם אינם

"כי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל.

איתמר יושב אבל וחפוי ראש. אפילו לעלות לגילוי מצבה של אחיו, אסור לו. אלעזר, בנו הקטן, עומד מולו ולא מבין למה. "אנחנו כוהנים", איתמר אומר

פרשת "אמור" נפתחת בדרישה לסטנדרט גבוה במיוחד ממי שנושא באחריות ציבורית. הכהנים מצווים על טהרה, ריסון ומשמעת אישית, זאת לא כסמל, אלא כתנאי לאמון. הכהנים

יש בה בהגעה אל ארץ ישראל ארץ חמדת האבות, ובניסיון ליצור בה חברת אנשים יהודית נאמנה ערכית ומסורה, הרבה תקוות ופעמים גם אכזבות, הרבה זכויות

שאלה: חיילים שבמסגרת הפעילות המבצעית שוהים בבית בשטח אויב. ברשותם אספקה צבאית של מנות קרב, אך הם מעוניינים במזון חם ומבושל, שאותו יבשלו בעזרת כלים

במעגל מקראֵי הקודש הנמנים בפרשתנו יש כפילויות. המעגל הזה עשוי לאמיתו של דבר משני מעגלים. האחד כולל את שלושת הרגָלים: פסח, שבועות וסוכות. מועדים אלה

המושג "מיתת נשיקה" נשמע בימינו כהד מעולם אחר. חז"ל ייחסו פרידה כזו מהעולם לצדיקים: יציאת נשמה שאין בה מאבק אלא השלמה עמוקה ועדינה עם סופיותנו.