כל המאמרים במדור במדבר

פרט לחריגים בודדים, התורה אינה מרבה בתיאורי לידתם של אישי המקרא. אך תיאורי הקבורה, הבכי, האבל והמספד על פטירתו של אדם תופסים מקום נרחב בעולמה

פרשת השבוע פותחת במצוות פרה אדומה, ובהמשכה היא מתארת את חטאו של משה במי מריבה, חטא שמסתכם בעובדה שמשה התבקש לדבר אל הסלע, ובפועל משה

על אף שיפתח נמנה בחז"ל בין 'קלי עולם', ראוי וחובה שנלמד ממנו כיצד טוענים טענות פוליטיות. חדור בצדקת דרכו הוא מגולל את טיעוניו בפני מלך

לקראת סוף הדרך מתגברים הקשיים, ובני ישראל שוב מתלוננים: "לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֨וּת בַּמִּדְבָּ֑ר". בתגובה, ה' מפעיל עונש ייחודי, שלא היה לפני אירוע זה, ואחריו

הנה אנו עומדים בשנת הארבעים במדבר. שנת סיום המסע הרגלי עבור העם ושנת סיום מסע חייהם של שלושת מנהיגיו. בפרשתנו אנו נפרדים לשלום מאהרון ומרים,

בפרשת חוקת מספרת התורה על מות מרים וסילוק הבאר (במדבר כ' א'). חז"ל ראו קשר בין התלונות לפטירת המנהיגים, מרים בקדֵש, ואהרון בהֹֹר ההר, שבזכותם

אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בספרות חז"ל הוא סיפורו של דמא בן נתינה, הגוי האשקלוני, שכיבד את אביו. הסיפור מופיע בשינויים ובנוסחים שונים. נביאו כפי שהוא

חטא 'מי מריבה' מתרחש בשנת הארבעים ללכתם במדבר, בסמוך לכניסה לארץ ישראל ולמעבר מהנהגת המדבר בדרך נס, להנהגת ארץ ישראל בדרך הטבע. הדיון על החטא